בד"א 23/83

תקציר

שני ערעורים אלה, שהוגשו על ידי הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו ועו"ד ש' ברנס, אוחדו משום ששניהם נגעו להליך המשמעתי שננקט נגד ברנס. ברנס הורשע במספר עבירות של מרמה וזיוף בקשר לתפקידו כסגן מנהל חברת הנאמנות של בנק לאומי ישראל בע"מ ונידון על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי להשעיה של שלוש וחצי שנים מלשכת עורכי הדין. בערר ביקשה הוועדה המחוזית להרחיק את ברנס לצמיתות מלשכת עורכי הדין, ואילו ברנס ביקש נזיפה קלה יותר. בית המשפט הכיר בחובתו להגן על הציבור ולשמור על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין, במיוחד במקרים של הפרת חובת אמונים. עם זאת, לאחר ששקל את הנסיבות, לרבות מעמדו של ברנס כעולה והיעדר עבירות מקצועיות או אזרחיות אחרות, החליט בית הדין שלא לשנות את החלטת ההשעיה של בית הדין המשמעתי המחוזי. כמו כן, בית הדין מצא כי שגה בית הדין המשמעתי המחוזי בכך שקבע את ההשעיה לאלתר ולא הורה על פרסום פסק הדין. לפיכך, היא אישרה את ההשעיה אך קבעה כי היא תיכנס לתוקף רק לאחר שפסק הדין יהפוך לסופי, והורתה על פרסום פסק הדין, כולל שמו של ברנס, לאחר שיהפוך לסופי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וההחלטה הייתה אמורה להישלח לצדדים בדואר רשום. שני הערעורים נדחו בסופו של דבר בהמלצה, ובית המשפט הביע תקווה כי תיק זה יגיע סוף סוף לסיומו.