ת"א 48086-05-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש מנכ"ל לשעבר, מר בכרך, נגד חברתו הקודמת, קבוצת זיקה בע"מ, ונתבעים נוספים, לרבות יו"ר דירקטוריון החברה, מר שלסר, חברה נוספת ואחד מבעלי המניות. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי תיווך ולפיצוי נוסף בקשר עם רכישת חברה זרה, וריס, על ידי זיקה. התובע כיהן כמנכ"ל זיקה עד אפריל 2015. במהלך כהונתו נחשף להזדמנות עסקית לרכוש את וריס. לטענתו, הוא הודיע על כך לשלסר, אך שלסר דחה את הרעיון. לאחר שעזב את זיקה, חידש התובע את הקשר עם ואריס ותיווך בעסקת רכישה בינה לבין זיקה. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי תיווך ולפיצוי מוסכם נוסף בסך של כמה מיליוני שקלים בגין עסקה זו. הנתבעים טוענים כי התובע הסתיר מהם את ההזדמנות העסקית, ועל כן יש לדחות את התשלומים המבוקשים. עוד נטען, כי התובע הפר את חובת האמונים המוטלת עליו כלפי זיקה, וכי אין עילה להטיל אחריות אישית על מר שלסר או על נתבעת אחרת, שיין גלובל פמילי אופיס בע"מ. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לפיה הוא הודיע למר שלסר על האפשרות לרכוש את ואריס עוד בשנת 2014, כשעוד כיהן כמנכ"ל זיקה, ומר שלסר דחה אותה. בית המשפט קבע כי גרסת הנתבעים אינה אמינה וכי התנהלות החברה לא הייתה תקינה כפי שטענו. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים כי הסתיר את ההזדמנות העסקית. בנוסף, קבע בית המשפט כי חובת האמונים של התובע כלפי זיקה לא מנעה ממנו לנצל את ההזדמנות העסקית לאחר פרישתו מהחברה, שכן ההזדמנות לא הייתה ייחודית או חסויה. בית המשפט קבע כי הסכם התיווך בין התובעת לבין זיקה תקף, וכי התובעת זכאית לדמי התיווך הנקובים בו, שאינם מותנים בעלות הרכישה. בית המשפט הדגיש את חופש החוזים ואת זכותם של הצדדים להסכים כי אדם יקבל דמי תיווך גם אם אינו הגורם היעיל לעסקה. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הוכיחו כי יש לשלול מהתובע שכר טרחה זה, וכי גובה שכר הטרחה, הגבוה ביחס לשווי העסקה, סביר בהקשר העסקי. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובע לפיצוי מוסכם נוסף. בית המשפט הסביר כי כוונת הצדדים הייתה שהסכם התיווך יגבר על כל הסכם קודם, לרבות כתב ההתחייבות המכיל את הפיצוי המוסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין עילה להטיל אחריות אישית על מר שלסר או על הנתבע התאגידי הנוסף. לבסוף, פסק בית המשפט לתובע 190,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות כנגד זיקה ומר שלסר, ביחד ולחוד.