עת"מ 26215-10-19

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה סובבת סביב פרשנותו של סעיף בתנאי מכרז, ובפרט סעיף 7.1.4, והסנקציות הנזכרות בו. העותר, לחאם, טען כי המשיב, דראושה, עשה מניפולציה פסולה בערבויות שהוגשו במכרז. עם זאת, בית המשפט מצא כי דראושה פשוט ניצל עמימות בניסוח מסמכי המכרז, ולא ניתן להאשים אותו בהטעיה או בחוסר יושר. השופטת מתחה ביקורת על הסנקציה המנוסחת בצורה גרועה בסעיף 7.1.4, שיצרה בלבול ולא ציינה בבירור כיצד יש לנהוג בערבויות. היו ארבעה פירושים אפשריים לסעיף, ובית המשפט הכיר בכך שלכל אחד מהם יש ערך מסוים. לדברי השופט, לוועדת המכרזים היה שיקול דעת להטיל סנקציות והיא בחרה בדרך ביניים סבירה בכך שפסלה חלקית את השתתפותו של דראושה. בית המשפט התייחס גם לטענות הכלכליות שהעלה לחאם, והדגיש כי יש להתחשב בשיקולים נוספים מעבר למחיר למ"ר. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ולחאם חויב לשלם סכום מתון בהוצאות ושכר טרחת עורך דין לדראושה ולמשיב נוסף.