ע"א 11035/07

תקציר

פסק דין זה דן בערעור שעניינו טענות לרשלנות רפואית שגרמה למשיב נזקים. בית המשפט בחן שלוש סוגיות עיקריות: רשלנות המערערת, היקף האחריות ומידת הפיצוי. המערערים ערערו על קביעתו של בית משפט קמא בדבר רשלנות, וטענו כי הם אינם חבים חובת זהירות שהופרה או כי נגרם נזק כלשהו כתוצאה מאיחור בבדיקות ההדמיה. עם זאת, בית משפט קמא קבע כי רופאיו של המערער כשלו בטיפול בסימפטומים כרוניים בכך שלא הפנו את המשיב לבדיקות נוספות קודם לכן, דבר המהווה הפרת חובה שתוצאתה נזק. בית המשפט מצא כי קיימת חובת זהירות מושגית וקבע כי אירעה רשלנות עקב מחדל פעולה רפואית במועד. נקבע הקשר הסיבתי בין אבחון מאוחר לבין נזק שנגרם כתוצאה מכך, והעביר את הנטל הראייתי למערער, שלא יכול היה להפריכו. באשר להיקף החבות, קבע בית המשפט כי המערערת אחראית למכלול הנזקים, שכן לא ניתן להפריד בין השפעת האבחון המאוחר לבין ההתקדמות הטבעית של הגידול. הנכות הרפואית נקבעה בשיעור משוקלל של 35.2%, כתוצאה מליקויים קוגניטיביים ואנדוקריניים, התומכים בסל הפיצויים. ערכאת הערעור סקרה את הערכות בית המשפט קמא, ואישרה את סכומי הפיצויים, אשר היוו הערכה מקיפה, לרבות גורמים כגון כאב, סבל וסיכויי נישואין מופחתים. מחלוקות על נכות תפקודית ופיצויים נדחו מאחר שבית המשפט קבע כי הערכת הנזק נמצאת בגבולות סבירים. היא הסתיימה בדחיית הערעור והערעור שכנגד, כאשר הצדדים נושאים בהוצאותיהם.