עמ"ה 1278/02

תקציר

התיק נסוב סביב ניכוי מס של תשלומי חכירה שנתיים ששילמו שתי חברות, קר-פרי חולון בע"מ ואריז קר מפעלי אריזה בע"מ, למינהל מקרקעי ישראל עבור מחסני קירור. החברות ערערו על דחיית בקשתן לנכות תשלומים אלה כהוצאות עסקיות לשנים 1997-2000, שאוחדו לדיון אחד. בית המשפט בחן את מהות ההוצאות, האם הן מניבות פרי או הוניות באופיין, לצורך קביעת ניכוין לפי סעיפים 17 ו-17(2) לפקודת מס הכנסה. השופטת הסכימה עם המערערים כי יש לסווג את דמי החכירה השנתיים כהוצאות פוריות ולפיכך הם ניתנים לניכוי לפי סעיף 17 לפקודה. סיווג זה מתבסס על מאפייני החכירה, לרבות היעדר תשלום משמעותי מראש, תשלומים שוטפים הנקבעים לפי שווי השוק והגבלות על זכויות החוכרים, המעידות על שימוש מתמשך והחזקה ולא על רכישת הון. בנוסף, השופט התייחס לתקנים חשבונאיים, במיוחד IAS 17, המסווגים את החכירה כחכירה תפעולית, ותומכים עוד יותר בניכוי תשלומים שנתיים כהוצאות פוריות. השופט התייחס גם לתחולת סעיף 20(א) לפקודה ולכללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה), והגיע למסקנה כי הם אינם מונעים את הניכוי לפי סעיף 17. זאת ועוד, ניתן להחיל את הכללים על מצבם של המערערים, למרות שתקופת החכירה עלתה על 25 שנה, שכן דמי החכירה לא נקבעו מראש. טענת המשיב כי חוזי החכירה הוארך רטרואקטיבית לא הוכחה, ומשכך לא השפיעה על החלטת השופט. משכך, הערעורים התקבלו, והחברות היו זכאיות לנכות את תשלומי החכירה השנתיים כהוצאות עסקיות, לצד הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, שניהם חייבים במע"מ.