פ"א 49159-03-11

תקציר

בעל בניין בן ארבע קומות בתל אביב, שהשתמש במספר יחידות בבניין למשרדים, הורשע בשימוש חורג בלתי מורשה. לבניין, שנשלט על ידי תוכנית גדס משנת 1938 המתירה הן מגורים והן משרדים, היה היתר משנת 1939 שלא ציין את ייעוד הבניין. בשנת 1993 הגישה המערערת בקשה לשימוש מעורב למגורים ולמשרדים, אך הותר לשימוש למגורים בלבד. בשנת 2007 הגישה המערערת בקשה לתוספת יחידת דיור על הגג, בטענה כי ייעוד הבניין הוא למגורים. היתר ניתן בתנאי שהתקיימו דרישות מחלקת השימור בעירייה. עם זאת, בדיקה בשנת 2008 חשפה את השימוש המופרז במשרד שהוביל להרשעה זו. בערר נטען כי השימוש במבנה הותר על פי תוכנית גדס וכי הבקשה וההיתר משנת 2007 לא שינו את המצב הקודם. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער והאדריכל שלו היו מודעים לכך שהשימוש המותר ביחידות הוא למגורים בלבד, וכי הבקשה וההיתר משנת 2007 התייחסו רק לתוספת של יחידת דיור. המערער הורשע באישום ונגזרו עליו קנס עם 60 ימי מאסר במקום תשלום, וצו להפסקת שימוש מופרז בתוך 14 חודשים. בשל התקופה הארוכה של שימוש משרדי ביחידה אחת, התיר בית המשפט למערערת לעכב את הפסקת השימוש באותה יחידה למשך שנה. הערעור על גזר הדין וגזר הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב נדחה.