בג"צ 1433/23

תקציר

במקרה דנן בעתירתו של נאזם הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את העתירה הן על הסף והן לגופה. המשיבים טענו כי נאזם פעל שלא כדין בכך שבנה מבנה ללא היתר על קרקע שהבנייה בה אסורה, ולכן צו הפינוי הוצא כדין. בית המשפט הסכים עם המשיבים והדגיש כי הרשות השופטת אינה תומכת ביחידים הפועלים שלא בצדק תוך עקיפת הליכים משפטיים. פסק הדין הדגיש כי שפיטה עצמית ובקשות לסעד שיפוטי אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, וגינה את מעשיו של נאזם כבלתי ראויים. גם לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המשיבים. טענתו של נאזם כי סבר שאין צורך בהיתר נדחתה, שכן אי ידיעת החוק אינה מצדיקה בנייה בלתי חוקית. כמו כן, אושר כי המבנה מוגדר כ"מבנה חדש" על פי הגדרות החוק, המאפשר הוצאת צו סילוק. נאזם גם לא הצליח להוכיח את טענתו כי צו ההרחקה סותר את המדיניות, שכן הוא עולה בקנה אחד עם צווים הנוגעים לשטחי ביטחון. בנוסף, נדחו טענות גנריות שהעלה נזם, בדומה למקרים קודמים וחסרות בסיס. לפיכך נדחתה העתירה, ונזם חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 2,500 ₪. ההחלטה הסופית ניתנה ביום 28.3.2023.