רע"א 4102/12

תקציר

המבקש, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2008, ביקש מינוי מומחה לשיקום, אך בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. נכויותיו של המבקש, שנבעו מהתאונה, הוכרו באופן רשמי ונעו על פני מספר מערכות. עם זאת, בהחלטת בית המשפט נטען כי אין צורך במינוי מומחה שיקומי על סמך המידע הקיים. לאחר בדיקה נקבע כי בעוד שעניינו של המבקש נראה מתאים למינוי מומחה כזה, קיימים פערים משמעותיים בראיות העובדתיות באשר למצבו התפקודי של המבקש. ההחלטה שלא למנות מומחה שיקומי בשלב זה הייתה מוצדקת, שכן בית המשפט יכול היה לשקול מחדש צורך זה לאחר שמיעת ראיות נוספות. סביר להניח שיידרשו עדויות כדי לפתור פערים בין פרשנויות המבקש והמשיב לגבי יכולותיו התפקודיות של המבקש. כמו כן, קיבל בית המשפט את בקשת המשיב להציג ראיות נוספות הנוגעות למצבו הנפשי של המבקש. בפסק הדין הודגש כי ההחלטה על מינוי מומחה לשיקום אינה שגרתית וניתן לדחותה עד לאחר שמיעת חוות דעת מומחה רפואי "רגיל". לפיכך, נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך קביעה כי הערכאה הנמוכה יותר תוכל לבחון מחדש את הצורך במומחה שיקומי לאחר הליכים נוספים.