סע"ש 23420-11-24

תקציר

### ניתוח משפטי של תקנה 116א ויישומה #### סקירה כללית של תקנה 116א תקנה 116א לתקנות בית המשפט (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת את הכללים הפרוצדורליים הנוגעים להפקדת ערובה כספית להוצאות על ידי תובע, במיוחד במסגרת תביעות אזרחיות בהן מעורבים נתבעים. התקנה מבחינה באופן ספציפי בין תובעים תושבי ישראל לבין תובעים שאינם תושבי ישראל, כאשר דרישות מחמירות יותר מוטלות על מי שאינם מתגוררים בישראל, אלא אם כן הם יכולים להוכיח תביעה תקפה או יכולתם להחזיר את הוצאות הנתבע. #### שיקול דעת שיפוטי ונטל הראיות התקנה מסמיכה את השופטים להפעיל שיקול דעת בקביעה אם יש צורך בערבות במקרים חריגים בהם מעורבים תושבי ישראל. הגורמים הרלוונטיים כוללים את קיומן של ראיות לכאורה התומכות בטענת התובע, סבירות התביעה עצמה, עיכובים בהגשה ויכולתו הכלכלית של התובע. שיקול דעת זה הוא קריטי שכן הוא מאזן בין זכותו הבסיסית של תובע לפנות לערכאות לבין חובתו של בית המשפט להגן על נתבעים מפני תביעות סרק העלולות לגרום להם נזק כלכלי. העיקרון המרכזי המודגש בפסיקה הוא שבעוד שזכות הגישה לבתי המשפט היא זכות חוקתית, יש לשקול אותה מול זכותו של נאשם לא לסבול מהליכים מיותרים שעלולים להתברר כלא מועילים או יקרים. חובתו של בית המשפט, אם כן, היא להעריך את העובדות, לחפש תשתית ראייתית מינימלית שתוכל לתמוך בטענת התובע, תוך התחשבות בהשלכות הרחבות יותר של ההליך. #### הדרכה בפסיקה במספר מקרים שצוטטו, כגון **ע"א (לאומי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' פטרוס הקדוש בגליקנטו** ו**ע"א 2142/13 נעמת נ. Carmine**, בתי המשפט חיזקו כי אין להיענות לבקשה לבטוחה או ערבות ללא ראיות ברורות לגופה של התביעה. בפרט, מקרה *נעמת* מדגיש כי תביעה המאופיינת כ"חסרת תוחלת בעליל" עשויה להצדיק הטלת ערבות כספית. #### עילות למתן הערבות במקרה הספציפי שנותח, בית המשפט מצא כי התובע לא הציג ראיות לכאורה ליחסי עבודה עם הנתבע 1. היעדר תיעוד כגון חוזה העסקה וההסתמכות אך ורק על ראיות נסיבתיות (למשל, טענות מעורפלות לגבי עיתוי ההעסקה כנגד פעילות הנתבעת) היו חולשות מהותיות בעניינו של התובע. יתרה מכך, העיכוב של למעלה משש שנים בהגשת התביעה נשקל כבד לרעת התובע, שכן עיכובים משמעותיים עלולים לפגוע באיכות הראיות, מה שמוביל להשפעות פוגעניות פוטנציאליות על יכולתו של הנתבע להגיב ביעילות. #### שיקולים כלכליים היכולת הכלכלית של התובע היא שיקול קריטי נוסף בקביעה אם יש להטיל ערבויות כספיות לאחר מכן. הניתוח הצביע על כך שבעוד שעוני לבדו אינו מחייב ערבות, היעדר המידע המוחלט של התובע לגבי אמצעיו הכלכליים העלה חששות לגיטימיים לגבי התאוששות פוטנציאלית של הנתבע אם התביעה תידחה. שיקול זה היה מכריע באיזון השוויון בתיק. #### סיכום וצווים שיפוטיים בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי כישלונה של התובעת לבסס קשר עובדתי מינימלי לנתבע 1, לצד עיכובים משמעותיים והיעדר ראיות בדבר יכולת כלכלית, מצדיקים הטלת ערבות בסך 2,000 ₪ להבטחת הוצאותיה הפוטנציאליות של הנתבעת. החלטה זו עולה בקנה אחד עם כוונת הרגולציה למנוע תביעות חסרות ערך תוך ניסיון לשמור על גישה לצדק לתובעים, אם כי באופן מוגבל המאזן אינטרסים בצורה הוגנת. לסיכום, מקרה זה ממחיש את היישום היעיל של תקנה 116א כמכשיר משפטי שנועד לקיים כלכלה שיפוטית ולהגן על נתבעים, תוך שמירה על איזון זהיר עם זכויות התובעים לגישה לסעד משפטי. פסיקת בית המשפט משמשת תזכורת לכך שכל התובעים חולקים את נטל ההוכחה, במיוחד בנסיבות בהן ישנם עיכובים משמעותיים והיעדר תימוכין ראייתיים מהותיים לטענותיהם.