ע"פ 143/74

תקציר

שלושה ערעורים, של אורי מזרחי, ציון אבוטבול ומשה דנינו, מערערים על הרשעתם ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 214(ב) לפקודת חוק העונשין, 1936, בהריגתו של חיים ארגן, שתוכננה מראש ללא התגרות מיידית מצד הקורבן. המערערים טענו כי בית המשפט אינו צריך להתייחס להודאתו של המערער 3 כראיה, וכי יש להתייחס בזהירות לעדויותיהם של מוחמד עבאסי ופתיח חסון, שני עדים בעלי רקע פלילי, ולראות בהן עדות אחת מאחר שהיו שותפים. בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לחזור בו מהודאתו של המערער 3 ללא רשות מבית המשפט, וכי אין לראות בה הודאה בכתב לפי החוק, שכן היא נועדה רק לברר את בקשת המדינה לעצור אותו ולא כתשובה לאישום. עוד קבע בית המשפט כי יש להתייחס לעדויותיהם של עבאסי וחסון בזהירות מרבית אך הן אמינות, וכי אין לראות את מערכת היחסים ביניהם כמערכת יחסים של זוג נשוי, שכן עבאסי לא היה סרסורו של פתיח בתקופה הנדונה. בנוסף, מצא בית המשפט כי די ביתר הראיות, לרבות הודאותיו של המערער 3, כדי להוכיח את אשמתם של שלושת המערערים. גם עדויותיהם של קולט גבאי ויצחק מילוא נשקלו ונמצאו לא משכנעות. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט העליון את כל שלושת הערעורים, והסכים עם נימוקיו המפורטים מאוד של בית המשפט המחוזי.