עת"מ 38024-04-19

תקציר

העותרת מבקשת לאשר את בקשתה להכרה כבן יורש לפי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ח-1998, לאחר שנדחתה על ידי ועדת האוכלוסין העליונה. טענת העותרת היא כי התגוררה עם אמה רחל קרייף ז"ל, שנפטרה בשנת 2017, במשך תשע השנים שקדמו לפטירתה ולכן יש להכיר בה כמי שעמדה בקריטריונים הקבועים בחוק. עם זאת, בתשובתה הכתובה של המשיבה נטען כי העותרת אינה זכאית על פי החוק, וצוין כי לא התגוררה עם קרייף על סמך ביקורים חוזרים שנערכו בדירה וכי היא אינה עומדת בדרישת "דרישת חסרי הבית" שכן מכרה את דירתה בשנת 2015. העותרת טוענת כי הביקורים המעגליים אינם משקפים נאמנה את מקום מגוריה בתקופה הרלוונטית וכי היא מכרה את דירתה כדי לשלם את חובות בנה. השופט מצדד במשיבה וקובע כי העותרת לא הוכיחה די הצורך כי התגוררה עם קרייף בשלוש השנים שקדמו למותה, והביקורים המעגליים שהציג המשיב, יחד עם ראיות נוספות, מלמדים כי לא עשתה כן. יתר על כן, מכירת דירתה על ידי העותרת משמעה שהיא אינה מוגדרת כ"חסרת בית" על פי החוק. לפיכך, העתירה נדחית. נוכח מצבו הכלכלי של העותר, לא ניתן צו הוצאות.