בשג"צ 2598/95

תקציר

בג"ץ דן בעתירה שהגישו אדם טבע ודין - החברה להגנת הסביבה ועותרים נוספים נגד סלילת כביש חוצה ישראל. העותרים מבקשים צו ביניים לעצירת הפרויקט, בנימוק של נזק סביבתי אפשרי. המשיבים, לרבות המועצה הארצית לתכנון ובניה, השר לאיכות הסביבה, שר הפנים, ממשלת ישראל וחברת חוצה ישראל לכבישים בע"מ, מתנגדים לצו המניעה. בית המשפט נתן צו על תנאי, והדיון במשפט נקבע ל-12 ביוני 1995. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם להיעתר לבקשת העותרים למתן צו ביניים שימנע מהמשיבים לתפוס חזקה במקרקעין הדרושים לפרויקט הכביש. המשיבים טוענים כי העותרים יכלו לפעול מוקדם יותר וכי מתן צו מניעה יגרום נזק כספי משמעותי. העותרים, לעומת זאת, טוענים כי אי מתן צו המניעה יגרום לנזק נפשי וסביבתי בלתי הפיך. לטענתם, מתן אפשרות למשיבים להתקדם יעביר מסר כי הפרויקט מאושר ועלול להשפיע באופן משמעותי על המרקם החברתי. לאחר ששקל את הטענות, מגיע השופט למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת העותרים לצו ביניים. ההחלטה מתבססת על הנזקים הכספיים העלולים להיגרם למשיבים, על היקפו המצומצם של מעמדם של העותרים ועל העובדה שבעלי הזכויות במקרקעין לא הצטרפו לעתירה. השופטת מדגישה כי החלטה זו אינה מתייחסת לגופה של העתירה וכי אל למשיבים לבצע כל פעולה מעבר לאמור בתגובתם במהלך ששת השבועות שקדמו לדיון המלא. לבסוף, מדגישה השופטת כי הסירוב ליתן את צו הביניים מותנה בהתנהגות המשיבים וכי בית המשפט לא ידון בתביעות נזיקין הנובעות מדחיית צו המניעה.