עת"מ 26630-10-20

תקציר

העותר, שלמד רפואה בחו"ל, הגיש עתירה נגד החלטת מנהל השירותים הרפואיים במשרד הבריאות הישראלי, המסרב להכיר בלימודי הרפואה ובתואר שלו מאוניברסיטה בארמניה. העותר טען כי החלטת המנהל אינה סבירה וביקש לגשת לבחינת הרישוי לעיסוק ברפואה בישראל. בית המשפט בחן ביסודיות את הראיות שהגיש העותר ומצא כי הוא אינו מבסס די הצורך את טענתו כי למד רק את הקורסים החסרים באיטליה וניגש לבחינות בארמניה. בנוסף, בית המשפט לא מצא פסול בלתי סביר בשיקול דעתו המקצועי של המנהל כי לימודיה "המפוצלים" של העותרת בשני מוסדות, עם לימודי השלמה נרחבים, אינם עומדים באמות המידה הנדרשות לעיסוק ברפואה בישראל. המנהל הדגיש את חשיבותו של סדר כרונולוגי של לימודי רפואה, ואי הקפדה של העותר עליו העלתה חשש ליעילות לימודיו. זאת ועוד, בית המשפט זיהה סתירות בין מסמכים שונים שהגיש העותר, אשר הטילו ספק באותנטיות שלהם ובנכונות המידע שהוצג. העותר גם לא הצליח להוכיח כי האוניברסיטה בארמניה אישרה את תוכנית הלימודים האישית שלו, ובית המשפט הדגיש כי למנהל יש סמכות לבחון ולהעריך אותה. לבסוף, טענתו של העותר בדבר אפליית תלמידים אחרים שהלכו באותו מסלול לא נתמכה בראיות, ובית המשפט דחה את טענתו. בהינתן שיקול דעתו הרחב של המנהל להבטיח רמה נאותה של רופאים בישראל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת המנהל, והעתירה נדחתה. העותר חויב בהוצאות המשיב, בסך 4,000 ₪.