עמ"נ 57445-10-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסיווג הראוי של נכס לצורכי ארנונה, כאשר הבעלים מערער על החלטת הרשות המקומית. הנכס המדובר משמש כמרכז לוגיסטי לקבלה, אריזה והפצה של סחורות, ויש בו גם אזור ייעודי לחניית משאיות. הבעלים טען כי יש לסווג את הנכס כ"משרדים, שירותים ומסחר" או לפחות כ"מחסן עסקי". מצד שני, הרשות המקומית התעקשה לסווג אותו כ'תעשייה ומלאכה'. ועדת הערר פסקה לטובת הבעלים וסיווגה מחצית מהנכס כ"חניון חינם" ואת מחציתו השנייה כ"תעשייה ומלאכה". עם זאת, בית המשפט מצא פגמים בהחלטת הוועדה. בית המשפט קבע כי החלוקה הרעיונית של הנכס אינה מוצדקת, וסיווגו של חלק כלשהו ממנו כ"חניון חינם" אינו ראוי. בית המשפט נימק זאת בכך שהנכס תפקד כיחידה אחת, ושטח החניה נועד לשימוש העסק ולא לשימוש הציבור. באשר לסיווגה של הוועדה את המחצית השנייה כ"תעשייה ומלאכה", מצא בית המשפט כי היא סבירה ומתיישבת עם פסיקות קודמות. לכן, יש לסווג את הנכס כולו תחת קטגוריה זו. בית המשפט התייחס גם לטיפול ועדת הערר בערר 23/19, שעסק בשומה משנת 2018. הוועדה לא הצליחה להכריע בטיעוניה המקדמיים של העירייה לדחיית ערר זה בשל שיהוי בהגשה. בית המשפט מתח ביקורת על מחדל זה, והדגיש את חשיבות ההכרעה בטיעוני סף תחילה. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי יש להחזיר את ערר 23/19 לוועדת הערר לבחינת טענותיה המקדמיות של העירייה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והוועדה הייתה אמורה לקבל העתק מפסק הדין.