רע"א 909/24

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. על פי המסמך, המבקש הגיש במקור תביעה ובקשה לאישור נגד המדינה, אך בהמשך טען כי אין להם יריבות עם המדינה וביקש לסלק את המדינה מההליך. בקשת רשות הערעור נדחית משום שהתנהלותו של המבקש עצמו סותרת את עמדתו המוצהרת, ומוטלת ספק בסמכותו של בית המשפט המחוזי לכלול את המדינה כמשיב. הדחייה מבוססת על סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, הקובע כי רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי מותנית בכך שהערעור יפגע באופן משמעותי בזכויות הצדדים או יגרום נזק ממשי אם לא יישמע מיד. במקרה זה, נקבע כי תנאים אלה אינם מתקיימים. כמו כן, גם לגופה של הבקשה נדחית. מודגשים התנהגותו הבלתי עקבית של המבקש והיעדר מחלוקת מהותית עם המדינה. המדינה נכללה כצד הכרחי לפסק דין כולל, אך מאחר שהמבקש אינו מבקש עוד סעד מהמדינה, אין בכך צורך. גם ההצעה לצרף את המדינה כצד שלישי נשקלת אך אינה מתממשת בשל היעדר בקשה ואי הסכמת המדינה. כפועל יוצא, חויבה המבקשת לשאת בהוצאות ההליך עבור המשיבים 2 ו-3, בעוד שלא נפסקו הוצאות למדינה בשל חלקה בהצגה שגויה של עובדות.