ת"א 1019/07

תקציר

התובע, יליד 1979, נפצע בתאונת דרכים בשנת 2002 כשהיה בן 23. התביעה, שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינה שנויה במחלוקת על ידי הנתבע לגבי אחריות או כיסוי ביטוחי. המחלוקת העיקרית היא על חישוב הנזקים, הכוללים בין היתר הוצאות רפואיות, אובדן השתכרות ונכות תפקודית. פציעותיו של התובע כללו פגיעות גב ושברים בשיניים. הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה את נכותו בשיעור של 30.35%, כאשר בין השנים 2002 ל-2004 נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% עד 20%. השופטת מצאה את עדותו של התובע בנוגע למגבלותיו התפקודיות אמינה באופן כללי, והעמידה את נכותו התפקודית על 30%, בהתאם לנכותו הרפואית. בקביעת כושר ההשתכרות של התובע התייחסה השופטת להשכלתו, להיסטוריה התעסוקתית שלו ולעדותו של הכלכלן משה גרין. השופטת ציינה כי התובעת הגיעה כמעט לשכר הממוצע במשק לאחר התאונה ולכן קבעה את בסיס השכר לחישוב אובדן השתכרות בעבר ובעתיד על 7,800 ₪ לחודש, והגדילה אותו ל-11,000 ₪ לעתיד, בהתחשב בגילו של התובע ובפוטנציאל הגידול בהכנסותיו. הפסדי שכר העבר חושבו על בסיס היסטוריית ההשתכרות בפועל של התובע, תוך התחשבות בתקופות נכות, והסתכמו בסך של 212,580 ₪. הפסדי שכר עתידיים, מהוונים עד גיל הפרישה של התובע, חושבו בסך 773,288 ₪. כמו כן פסקה השופטת לתובע 100,000 ₪ בגין הפסדי פנסיה, 140,000 ₪ בגין סיוע בעבר ובעתיד מאחרים, ו-120,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד. השופטת שקלה ודחתה את תביעת התובעת להוצאות התאמת דיור, ופסקה 71,500 ₪ בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל בסך 797,000 ₪, שלא היה שנוי במחלוקת, חושב סך הנזק על 630,360 ₪. הנתבע חויב לשלם לתובע סכום זה כפיצוי, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.