ת"פ 12360-09-12

תקציר

הנאשם הואשם בשוד, מעשה מגונה והפרת תנאי מעצר בית. האירוע המדובר התרחש בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר הנאשם ישב ליד המתלוננת על ספסל ציבורי ונגע בירך, למרות מחאותיה. לאחר מכן הוא גנב את הטלפון הנייד והתיק שלה ונמלט. הטלפון הנייד נמצא במרפאת השיניים בה טופלה הנאשמת, והמתלוננת זיהתה אותו כשלה. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא נכח בזירת הפשע. בית המשפט בחן מספר סוגיות לקביעת אשמתו של הנאשם, ובהן זיהוי המתלונן את הנאשם, חוקיות החיפוש במרפאה בה נמצא הטלפון, החזקת הטלפון בתדירות גבוהה, האם מדובר בשוד או גניבה, האם מדובר במעשה מגונה או הטרדה מינית, והאם הנאשם הפר את תנאי מעצר הבית. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה וקיבל את זיהויה של הנאשם, למרות שלא זיהתה אותו במסדר זיהוי חי. נקבע כי הנאשם שינה באופן יזום את מראהו לקראת המסדר החי, דבר שהשפיע על תהליך הזיהוי. עוד קבע בית המשפט כי החיפוש במרפאה היה חוקי, שכן למשטרה היה צו מעצר תקף ואביו של הנאשם הוביל אותם למרפאה שם קיבל טיפול בניגוד לתנאי מעצר הבית שלו. הטלפון נתפס במהלך חיפוש זה וזוהה על ידי המתלוננת כשלה. בית המשפט קבע כי הנאשם החזיק בטלפון לעיתים קרובות, שכן רישומי התקשורת הראו כי נעשה בו שימוש זמן קצר לאחר השוד עד שנתפס. כך נוצר קשר ראייתי משמעותי בין הנאשם לבין השוד. באשר לאופי העבירה, קבע בית המשפט כי אכן מדובר בשוד, שכן הנאשם השתמש בכוח כדי לקחת את הטלפון מידו של המתלונן. נגיעה בירכה של המתלוננת נמצאה אף היא כמעשה מגונה, שכן מדובר במעשה מכוון לשם סיפוק והשפלה מינית, שנעשה ללא הסכמתה. לבסוף, הוכח כי הנאשם הפר את תנאי מעצר הבית בכך שנכח מחוץ לביתו במספר הזדמנויות, לרבות בעת מעצרו במרפאה. הנאשם הורשע בשוד, מעשה מגונה ושמונה סעיפים של הפרת הוראה כדין. הדיון בגזר הדין נקבע, והנאשם היה אמור להיות מובא בפני בית המשפט על ידי שירות בתי הסוהר.