ע"א 1545/92

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס למחלוקת על בעלות על חלקת קרקע. לאחר הליכי הסדר מקרקעין נרשמה הקרקע המדוברת על שם המדינה. המערערים, שטענו כי ירשו את הקרקע ועיבדו אותה מאז שנת 1956, תבעו את בית המשפט המחוזי לבטל את הרישום בטענה לתרמית ופגמים פרוצדורליים בהליכי הפשרה. לטענתם, לא נמסר להם על ההליכים וכי לא בוצעו מספר הליכים נדרשים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף, אך בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי למערערים צריכה להיות הזדמנות לבסס את טענותיהם. פסק הדין מדגיש את נטל ההוכחה הכבד המוטל על המערערים לפי פקודת הסדר המקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, אך מגיע למסקנה כי טענתם לתרמית, המבוססת הן על מחדל והן על פגמים פרוצדורליים, מחייבת בחינה נוספת במישור בית המשפט המחוזי. התיק הוחזר אפוא לדיון נוסף, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המערערים.