ת"א 41269-02-13

תקציר

המקרה נסוב סביב הצבת שלטים בעיר בית שמש המעודדים עוברות אורח להתלבש בצניעות, או להימנע ממדרכות מסוימות, כדי לספק את רחשי ליבם של התושבים שומרי התורה. התובעות, ארבע נשים המתגוררות בעיר ומחשיבות עצמן אורתודוקסיות מודרניות, טוענות כי שלטים אלה גורמים להן עוגמת נפש ותחושות השפלה, וכן מפרטות מספר מקרי אלימות שביצעו כלפיהן גברים חרדים בשל בחירת לבושם, בסמוך למקומות בהם מוצבים שלטים אלה. הם פנו לעירייה ולראש העיר בדרישה להסיר את השלטים, אך בקשותיהם לא נענו. לפיכך, הגישו התובעים תביעה הן נגד העירייה והן נגד ראש העירייה, בדרישה לפיצוי בגין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו להם עקב עוגמת הנפש, ההשפלה והפגיעה בכבוד שנגרמו להם כתוצאה מהשלטים. הנאשמים הכירו בסמכותם ובחובתם להסיר את השלטים הפוגעניים, אך טענו כי ניסיונות העבר לעשות כן דרשו משאבים מופרזים והובילו להפרות סדר. הם האמינו כי דיאלוג ותיווך הם שיטות מתאימות יותר להפחתת המתח. עם זאת, בית המשפט קבע כי התנהלות הנתבעים עולה כדי רשלנות, שכן הם התעלמו מסמכותם הסטטוטורית ומחובותיהם במשך תקופה ניכרת. פגיעתם הקשה ואופיים המפלה של השלטים, לצד חוויות האלימות של התובעים, הצדיקו פעולה מיידית ונחרצת, שהנתבעים לא נקטו. זאת ועוד, טענת הנתבעים כי מאמציהם בעבר להסיר את השלטים היו עתירי משאבים ובלתי מועילים לא הייתה מוצדקת דיה. בית המשפט מצא כי התשתית העובדתית של טענות אלה חלשה, והטיעונים המשפטיים אינם משכנעים. היעדר ראיות קונקרטיות, כגון מסמכים או עדויות מהמשטרה, החליש את עמדת הנאשמים. בית המשפט דחה גם את הטענה כי מאמצי הגישור של ראש העיר הצדיקו את חוסר המעש שלו, מה גם שמאמצים אלה לא הניבו תוצאות ממשיות. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקיבל את תביעתם לרשלנות. העירייה וראש העיר חויבו לשלם לכל תובע פיצויים בסך 15,000 ₪, לצד סך של 8,000 ₪ עבור הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.