ת"א 210/04

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה שהגישו רוכשי הדירות נגד שני נתבעים - שופ, ממנו רכשו את הדירה, ומינהל מקרקעי ישראל (תעש), עמו חתמו על הסכם שכירות. התובעים גילו כי שטח החצר הצמודה לדירתם קטן מהמפורט בהסכם השכירות, וביקשו לחייב את הנתבעים להשכיר להם את השטח הגדול יותר שהוסכם עליו. שופ ביקש לדחות את התביעה, בטענה כי היא התיישנה בשל התיישנות, או לחילופין, כי אין עילה לתביעה. בית המשפט קבע כי אין לדחות את התביעה באף אחת מהעילות שביקש שופ. ראשית, באשר לתקופת ההתיישנות, קבע השופט כי אין לבחון את התביעה על בסיס התשתית העובדתית המוכחת, אלא על סמך העובדות הנטענות על ידי התובעים. על פי גרסת התובעים לעובדות, עילת התביעה לא התיישנה, שכן מירוץ ההתיישנות החל כאשר התובעים גילו בפועל את אי ההתאמה בשטח החצר, שלא ניתן היה לגלות באופן סביר קודם לכן. שנית, באשר להיעדר עילה, קבע בית המשפט כי נראה כי טענת התובעים מוצדקת, שכן שופ אכן העבירה להם הודעת אכלוס המציינת את השטח הגדול יותר, ובהסכם השכירות עם תעש צוין גם שטח זה. השופטת הדגישה כי בשלב זה אין צורך להתעמק בהגנתו של שופ, וכי דחיית התביעה על הסף צריכה להיעשות רק כאשר ברור כי לתובעים אין סיכוי להצליח, מה שאין כן כאן. שופ חויב לשלם את הוצאות התובעים, ונקבע דיון קדם משפט. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות הונחתה למסור לבאי כוח הצדדים העתקים מפסק הדין.