ע"א 10846/06

תקציר

פסק הדין עוסק בחוות דעת חולקת של שופט בנוגע לפרשנותו של סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין, תוך התמקדות בשאלה האם אי מימוש אופציה מהווה ביטול המצדיק החזר מס. דעת הרוב, אליה הצטרפה השופטת חיות, גורסת כי אי מימוש אופציה אינו עולה כדי ביטול העסקה לפי סעיף 102, וחבות המס מתגבשת בעת כריתת החוזה, ללא קשר לשאלה אם האופציה ממומשת מאוחר יותר אם לאו. השופט עמית טוען כי המונח "ביטול" בחוק אינו יכול להקיף מבחינה לשונית או משפטית את עצם אי מימוש האופציה, יודגש כי מימוש האופציה מתייחס לשאלה האם בעל האופציה מעוניין להמשיך בתנאים שניתנו, מבלי לשנות את ההתחייבויות החוזיות הראשוניות. עוד טוען עמית כי התייחסות לאי מימוש כבסיס להחזר מס תשבש את היציבות המשפטית והכלכלית, עלולה לעודד אסטרטגיות מלאכותיות של הימנעות ממס ולהעמיס על הרשויות התאמות מס בדיעבד. המצדדים במסקנה ההפוכה, ובהם השופטת חיות, טוענים על בסיס עקרונות של הגינות ושיקולי מס אמיתיים, ומציעים כי על החוק לתקן את המצב שבו העסקה הכלכלית אינה תואמת את המיסוי. השופטת נאור תומכת בדעה זו, מבטלת חששות מפני אתגרים מנהליים, ומדגישה החלטות עסקיות המניעות מימוש אופציות, תוך צמצום הניקוז ההיפותטי על המשאבים הפיסקליים. בסופו של דבר, בדעת הרוב נקבע כי המסגרות הרגולטוריות והחוזיות אינן תומכות בתביעת המערערת להחזר מס על בסיס אי מימוש אופציות החכירה, תוך שמירה על עקביות עם ההגדרות והמטרות החקיקתיות הנוגעות למיסוי מקרקעין.