בג"צ 8918/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ניסיונותיו החוזרים ונשנים של עותר להשיג היתר בנייה למבנה שנבנה ללא אישור, שהוצא נגדו צו הריסה. העותר טען כי צו ההריסה המקורי, שהוצא בשנת 1995, אינו ישים עוד, שכן הוא בוצע פעם אחת. עם זאת, המדינה טענה כי צווי הריסה יישארו תקפים לגבי בנייה חדשה באותו אתר אם נבנו באופן בלתי חוקי, כפי שנתמך בחוק התכנון. למרות רישום הבעלות החלקית בקרקע, לא עלה בידי העותר להוכיח זכויות בנייה בלעדיות בשל בעלות משותפת עם אחרים שלא הסכימו לכך. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה וועדת המשנה המקומית לתכנון דחו שוב ושוב את בקשות הבנייה של העותר, בנימוק של סתירות סטטוטוריות ותכניות מתאר, וכן הוכחות בעלות לא מספיקות. המדינה טענה כי מאמצי השיקום המתמשכים של העותר מגלים זלזול בחוק ובסמכות, המצדיקים דחייה מיידית של העתירה. למרות טענות בדבר אפליה לרעה של פלסטינים בהליכי היתרי בנייה לעומת מתנחלים, בית המשפט קבע כי טענות אלה אינן מבוססות. בית המשפט אישר את צו ההריסה, והדגיש כי הוא חל על כל בנייה בלתי מותרת נוספת באתר ודחה את העתירה בשל הפרות החוק המתמשכות של העותר. העותר חויב בתשלום שכר טרחת משפט, כפי שמעידים פסקי דין תומכים ממקרים דומים קודמים.