תפ"ח 1131/03

תקציר

אהרון מסיקה נורה למוות מול חנות הירקות שלו בהרצליה. היורה נמלט מהמקום, ולא היו ראיות ישירות הקושרות את היורה לאיש. המשטרה הסתמכה אפוא על ראיות נסיבתיות. כתב האישום מייחס לשניר מקייטן את הרצח. הראיה החשובה ביותר הייתה חולצה שנמצאה ליד האקדח ששימש לביצוע הפשע, ועליה היה DNA של מקייטן. ראיות אחרות כללו עדויות של עדי ראייה שתיארו את מראהו והתנהגותו של היורה, שתאמו את מקייטן; העובדה שלמקייטן היה מניע להרוג את מסיקה בגלל התחרות העסקית; והתנהגותו החשודה של מקייטן לפני ואחרי הפשע, כולל גילוח זקנו, שייתכן שהיה ניסיון להשמיד ראיות. ההגנה טענה כי הראיות הנסיבתיות אינן מספיקות כדי להרשיע את מקייטן, מה גם שהיו פגמים וחוסר עקביות בחלק מהעדויות ובחקירת המשטרה. עם זאת, בית המשפט מצא את טיעוני התביעה משכנעים יותר וקבע כי הצטברות הראיות הנסיבתיות, לרבות ראיות הדנ"א, הוכיחה מעבר לספק סביר כי מקייטן אשם ברצח.