ע"א 6543-01-09

תקציר

הערעור מתקבל, והחלטות הביניים של בית משפט קמא מאפריל 2007 ומדצמבר 2008 מתבטלות. התביעה לביטול ההסכם המשולש נדחית, כלומר היא תישאר על כנה. המערער זכאי לשמור על חלקו בדמי המפתח שקיבל עם פינוי המקום, וכהן זכאי לשמור על דמי החכירה בהתאם לתנאי ההסכם המשולש. בנוסף, מורה בית המשפט על ביטול הוצאות ההוצאות שהוטלו על המערער בבית משפט קמא, והמשיב יישא בהוצאות הערעור, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. קביעתו של השופט רניאל כי ההסכם המשולש תקף מתבססת על הקביעה כי טיאר, בעל הבית הקודם, היה מוסמך לאשר אותו. אולם, השופט סוקול מגיע לאותה מסקנה בכך שהוא מפרש את החוק באופן שונה. לדברי השופט סוקול, החוק נועד להגן על זכויותיהם של בעלי הנכסים ולאפשר להם להשיב לעצמם את החזקה בנכסיהם. לטענתו, יש לפרש את המונח "משכיר" בחוק הגנת הדייר באופן המגשים תכלית זו. טיאר, למרות שכבר לא היה הבעלים של הנכס, פעל כסוכן של הבעלים החדש, ל.מ.ה. ברי, ניהל את הבניין וגבה דמי שכירות. השופט סוקול מגיע למסקנה כי אישורה של ל.מ.ה להמשך ניהולו של הנכס על ידי תיאר כלל במשתמע את הסמכות לאשר חילופי דיירים. לפיכך, חתימתו של טיאר על ההסכם המשולש הייתה בעלת תוקף משפטי, וההסכם עומד בעינו. בהסכמה עם החלטתו הסופית של השופט רניאל, השופט סוקול מצביע לקבל את הערעור, והתוצאה היא התוצאות המפורטות בפסקה הראשונה. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 27.6.2010.