ע"א 4554/19

תקציר

לאחר ששקל את טענות הצדדים, החליט ערכאת הערעור לדחות את שני הערעורים, למעט סוגיה מרכזית אחת. טענות הליבה נסובו סביב ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שערכאות הערעור בדרך כלל אינן הופכות אותם. בית המשפט אישר את קביעותיו של בית משפט קמא, לרבות היעדר הארכה מעבר למאי 2015 וסבירות ביטול החוזה חודשיים לאחר הארכה. חשוב לציין כי הוסכם כי חברת הציוד אינה יכולה לטעון ללוח זמנים גמיש לאין שיעור וכי הארכות שניתנו על ידי היזם שינו כראוי את לוח הזמנים לביצוע מבלי להוות הפרה. בית המשפט אישר גם את הערכת השיהוי ושקל בוודאות סבירה את הפיצוי המגיע לו, למרות נתונים חלקיים. יתר על כן, צדק בית משפט קמא בכך ששלל מהיזם שכר סביר, שכן לא נקבעה כל סיבה מדוע לא יוכל להשתכר במקום אחר במהלך השיהוי. עם זאת, בית המשפט לערעורים מצא טעות בהחלטתו של בית משפט קמא לנכות את יתרת התשלום החוזי מהפיצוי שנפסק ליזם. היא הבהירה כי יש להעריך את הנזק שנגרם על ידי השוואת מצבו של היזם אילו קוים החוזה למה שהיה אילו היה מקטין את הנזק על ידי התקשרות עם ספק חלופי - במקרה זה, המשקף איחור של 10.42 חודשים בשווי 718,980 שקל. בעקבות זאת, החליט בית המשפט כי אין לנכות יתרה זו, והתאים את ההוצאות והעמלות שנפסקו, והוסיף 30,000 ₪ נוספים ליזם, ועוד 30,000 ₪ שייפסקו כהוצאות ערעור ליזם. פסק הדין ניתן סופית ב-18 בנובמבר 2020.