עת"מ 833-01-11

תקציר

השופט דוחה את העתירה שלפניהם בשל מספר גורמים. ראשית, העתירה הוגשה באיחור משמעותי של למעלה משנה מהמועד שבו נודע לעותרים על ההחלטה, והעותרים לא סיפקו לכך הסבר מניח את הדעת. שנית, השופט מוצא כי העותרים פעלו בחוסר תום לב ולא הציגו בפני בית המשפט את כל המסמכים הרלוונטיים, דבר המהווה פסול שיכול להוביל לדחיית העתירה לאלתר. לגופה של העתירה מדגישה השופטת כי סוגיות של זכויות קנייניות אינן ראויות לדיון במסגרת עתירה מנהלית. הם רק צריכים לציין כי חוזה החכירה הוא המקור של כל זכות קניינית, ולא תוכניות התכנון. השופטת, לאחר בחינת הטענות והמסמכים הרלוונטיים, מגיעה למסקנה כי השינויים בגבולות החלקות בתכנית הראשונה נבעו מטעות, והתכנית המתקנת מתקנת זאת בתום לב. כמו כן, השופט מוצא כי המנהל האזרחי פעל כראוי בכל הנוגע לאישור התכנית המתקנת, והחלטותיו בנושא היו סבירות ונקיות מפגמים משמעותיים. הימנעותה של המינהלת מלהזמין אישית את העותרים לדיון באישור התכנית לא הייתה התנהגות בלתי סבירה, שכן פעלה בהתאם לחוק. עוד מוסיפה השופטת כי טענות העותרים בדבר פגמים בהליך קבלת ההחלטות של המינהל אינן מצביעות על פגמים משמעותיים. לפיכך, העתירה נדחית על כל חלקיה, והעותרים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות משפט.