ת"א 23554-12-20

תקציר

פסק הדין דן בטענות התובעת כי התקשרותה של חברת החשמל עם נתג"ז אינה חוקית משום שהיא מנוגדת לחקיקת הגז ולהוראות הרגולציה, ולשאלה העוקבת היכן על התובעת לבקש הבהרות לטענותיה. הפסקה בוחנת את המורכבויות הניצבות בפני בעלי דין מינהליים בבואם לקבוע את הפורום המתאים לסכסוכים ביניהם, תוך הכרה באתגרים שמציבים גבולות שיפוט לא ברורים בין בתי משפט פרוצדורליים. לאחר מכן עובר המוקד לסעד ההצהרתי המבוקש על ידי התובע בבית המשפט האזרחי. היא בוחנת את התאמתו של סעד זה לבירור סכסוכים פרשניים הנוגעים למשפט הציבורי ואת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט האזרחי במתן סעד כזה. הדיון מדגיש את הנסיבות שבהן ראוי להעניק סעד הצהרתי, כגון בירור מחלוקות על פרשנות משפטית או עובדות שנויות במחלוקת, תוך ציון שיקול הדעת השיפוטי הכרוך במתן סעד כזה. במקרה הספציפי שלפנינו, בית המשפט מגיע למסקנה כי את השאלה השנייה בדבר היכולת להקים צינור גז בלחץ נמוך מחוץ לתחנת רוטנברג יש להפנות לערוץ המנהלי הרלוונטי לצורך התנגדות. זאת, בשל ההליכים הרגולטוריים המתמשכים אשר יתייחסו לטענות התובע לגופן. לעומת זאת, השאלה הראשונה בדבר יכולתה של נתג"ז לספק גז בלחץ נמוך נחשבת ראויה לבירור במסגרת הליך הסעד ההצהרתי של בית המשפט האזרחי. בית המשפט מדגיש את הצורך להפעיל שיקול דעת במתן סעד הצהרתי, בעיקר כדי להימנע מהחלטות סותרות ולתעדף את מומחיותם של גופים רגולטוריים. כתוצאה מכך, נמחקים חלקי התביעה העוסקים בסכסוך השני, ואילו יתר החלקים, לרבות הסכסוך הראשון, יידונו בבית המשפט האזרחי. התובעת חויבה לשאת בהוצאות נתג"ז וחברת החשמל, כאשר ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים.