תפ"ח 382-05-10

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של עבירות מין חמורות כלפי שלוש קורבנות שונות, בהן אונס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום, חטיפה לשם עבירות מין, מעשה מגונה ואיומים. התקיפות התרחשו בשלוש הזדמנויות שונות. הקורבן הראשון, י.ד., אישה מבוגרת, הותקפה באכזריות בביתה, כשהיא סובלת מחבלות פיזיות ונפשיות משמעותיות. הקורבן השני, מ.ג., צעירה, פותתה להיכנס לרכבו של הנאשם ועברה תקיפה מינית אלימה, שגרמה לה נזק פיזי ונפשי. הקורבן השלישי, נ.מ., הותקף בתחנת אוטובוס וכמעט נחטף, והצליח להימלט בהתערבות שוטר. כל שלושת הקורבנות חוו טראומה פיזית ונפשית משמעותית. על הנאשם, שהודה באשמה במסגרת הסדר טיעון, נגזרו עונש מקסימלי של 20 שנות מאסר על כל אחד מהאישומים. בית המשפט, שהדגיש את חומרתן ואכזריותן הרבה של העבירות, גזר עליו 21 שנות מאסר, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס של 10,000 שקל. בנוסף, חויב הנאשם לשלם לכל נפגע פיצוי כספי: 50,000 ₪ לי.ד. ומ.ג. ו-30,000 ₪ לנ.מ. בית המשפט התייחס לחוסר האמפתיה של הנאשם, להיעדר תובנה לגבי מעשיו ולהסתברות הגבוהה להישנות המחלה כגורמים המצדיקים ענישה מחמירה. בעוד ההגנה טענה להקלה בעונש בשל היעדר עבר פלילי של הנאשם והיעדר הרשעות קודמות, בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את חומרת העבירות, את הצורך בהרתעה ואת ההגנה על הציבור. פסק הדין כלל גם הוראות בדבר תשלום הקנס והפיצויים. ההחלטה נועדה להעביר מסר ברור של אפס סובלנות לפשעים נתעבים כאלה, תוך מתן עדיפות לרווחתם וביטחונם של הקורבנות.