ת"א 14603-05-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובעים בשל היעדר סמכות עניינית על הסעד הראשון המבוקש ובהיעדר עילה לסעדים הכספיים האחרים המבוקשים. חלקות הקרקע המדוברות, שהיו שייכות לאבותיהם של התובעים, נרכשו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לפני עשרות שנים ולאחר מכן הופקעו. התובעים ביקשו מהאפוטרופוס להנפיק תעודת שחרור לתמורה בחלקות, שתזכה אותם בפיצויים. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין לו סמכות לדון בבקשה זו. עוד נקבע כי התביעה לפיצויים לפי חוק נכסי נפקדים התיישנה בשל תקופת ההתיישנות. הקרקע הופקעה לפני כ-60 שנה, והתובעים לא הגישו בקשות שחרור לאפוטרופוס עד לשנים 2015 ו-2018. תקופת ההתיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה עומדת על שבע שנים, וטענת התובעים כי אין להחיל אותה במקרה זה נדחתה. בית המשפט קבע כי תקופת המעבר הקבועה בפסיקה הרלוונטית אינה מיטיבה עם התובעים, שכן התביעה הנוכחית הוגשה מחוצה לה. זאת ועוד, טענת התובעים להפליה משום שיורש אחר קיבל תעודת שחרור בשנת 1996 לא התקבלה. בית המשפט קיבל את הסברם של הנתבעים כי הזכאות לפיצויים באותו מקרה נבחנה במונחים של פיצויי הפקעה, דבר העולה בקנה אחד עם עמדתם במקרה הנוכחי. לבסוף, בית המשפט הורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בסך של 5,000 ₪. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים ביום 18.8.2020.