בג"צ 407/83

תקציר

עיריית חולון הפקיעה חלוקת קרקע לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) לצורך בנייה למגורים. משא ומתן עם בעלי הקרקע הסתיים בהסכמה על אופציה לפיצוי כספי או קרקע חלופית. בעלים רבים חתמו על חוזים לקרקע חלופית בתוך שנה מיום ההפקעה, אך לא הגב' סולסקי, הבעלים לשעבר של מקרקעי העותר. העותר, שרכש את הקרקע בשנת 1980, טען כי סירובה של העירייה לתת לו קרקע חלופית הוא מפלה, שכן אחרים קיבלו אותה. בג"ץ קבע כי היסוד המהותי של ההפקעה הוא רכישת הקרקע על ידי המדינה, דבר שלא חל בעניינו של העותר, שכן הקרקע נותרה על שמו. זאת ועוד, התכנית לאחד ולחלק את הקרקע ללא הסכמת הבעלים לא היוותה הפקעה. עוד קבע בית המשפט כי טענת העותרת להפליה אינה מבוססת, שכן העירייה הציעה לכולם את אותה הזדמנות לחתום על חוזה לקרקע חלופית, וגב' סולסקי בחרה שלא לעשות כן. טעות העבר של מסירת קרקע חלופית למספר בודדים לא חייבה את העירייה להמשיך בכך, ואף לא היוותה בסיס משפטי לבקשת העותר. העתירה נדחתה, אך מאחר שההתדיינות נבעה בחלקה מטעות העירייה, חויבה העותרת לשלם רק 100,000 ₪ מתוך 300,000 ₪ הוצאות הנתבעות על ידי המשיבים.