עת"מ 37697-11-24

תקציר

השופט דחה את העתירה נגד החלטות המשיב מכמה טעמים. ראשית, העתירה הייתה צריכה להיות מופנית לוועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה, ורק לאחר ערעור שם, לבית המשפט, כאמור בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה. שנית, העתירה הוגשה מחוץ למגבלת 45 הימים ולא עמדה בדרישות הארכה, והעותרת הייתה מודעת לכך אך בחרה שלא לבקש הארכה. השופט הדגיש את חשיבות כיבוד המועדים הפרוצדורליים. שלישית, טענות העותר, לרבות הפליה וחוסר תום לב, לא היו משכנעות ולא גברו על חזקת תקינות המעשה המינהלי. העותר לא הוכיח כי מקרים דומים טופלו באופן שונה, והשופט קיבל את עמדת המשיב כי לעותר אין זכות להסתמך על החלטות קודמות שלא חייבו סגירת מעבר, מה גם שהעותר ניסה לעקוף תנאי זה בעבר. השופטת דחתה גם את טענת העותרת בדבר שינוי עמדת המשיב בנושא זה לאורך זמן, וקבעה כי כוונת המשיב הייתה תמיד לחסום את המעבר. זאת ועוד, טענת העותר בדבר דרישת רשות הכבאות לא הייתה אמינה, שכן העותר הציג עמדות שונות בעניין זה. ככלל, השופט לא מצא חוסר תום לב מינהלי מצד המשיב, וכל חוסר תום לב פרוצדורלי הנוטה לחובותיו של העותר. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב בכיסוי הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.