פש"ר 35170-04-19

תקציר

בית המשפט החליט לאפשר את הבקשה לדיון חוזר בשל גישתו המוגבלת של המבקש למערכת המשפט נטו, דבר שיצר קשיים בגיבוש נימוקים עובדתיים ומשפטיים ובצירוף המסמכים הדרושים בתוך פרק הזמן הנתון. בית המשפט העדיף לבחון את טענותיו ותוכנו של הסכם ההלוואה בנוגע לכתב המחאת הזכות, שכן הוא לא הוגש בדיון הקודם. באשר לבקשה העיקרית להמחאת זכויות, הפנה בית המשפט לסעיף 97 לפקודה, הקובע כי המחאת זכויות לאחר הכרזת פשיטת הרגל אינה משפיעה על הנאמן, אלא אם נרשמה קודם לכן. עם זאת, קיימים חריגים לכלל זה, לרבות המחאות זכויות כנגד חייבים מוגדרים, המחאות זכויות קיימות או עתידיות הנובעות מחוזים מוגדרים, והמחאות זכויות הכלולות בהעברת עסק. בית המשפט פירש חריגים אלה באופן צר כדי להימנע מפגיעה בכוונת המחוקק ובתכלית החוק. במקרה זה, מכתב ההקצאה היה חסר פירוט ולא פירט את החוזים מהם הוקצה, מה שהופך אותו ללא תקף. כמו כן, הנושה לא הביא הוכחה להעברת הסכום בפועל לחייב או לכך שהצדדים פעלו על פי כתב ההתחייבות. לפיכך, החליט בית המשפט לקיים את ההחלטה הקודמת, תוך הדגשה כי המחאת הזכויות אינה מוגנת לפי סעיף 97(ב) לפקודה בשל חוסר ייחוד ורישום. לנושה ניתנה ארכה עד ליום 17.3.2020 להגשת תביעת חוב, והוא חויב לשלם הוצאות משפט למנהל המיוחד.