רע"א 3643/19

תקציר

במקרה זה, בחן בית המשפט את חובותיהן של חברות השכרת הרכב בנוגע לביטוח בגין נזקי רכוש צד ג' שנגרמו מרכביהן המושכרים. שאלה זו נדונה באופן לא עקבי בפסקי דין קודמים. בית המשפט החליט להבהיר את חובותיהן של חברות ההשכרה כפי שנקבעו על ידי המפקח הארצי על התעבורה במסגרת צו הפיקוח. זה מחייב את חברות ההשכרה לבטח את כלי הרכב שלהם עבור נזק לרכוש צד שלישי או לקחת את התפקיד של מבטח עצמם. המטרה היא להבטיח שצדדים שלישיים יוכלו לקבל פיצויים ללא קושי מיותר, במיוחד מכיוון ששוכרים רבים לטווח קצר עשויים להיות קשים לאיתור אם מתעוררות בעיות. בית המשפט הדגיש כי חברות ההשכרה, המחזיקות במידע ובאמצעים כספיים, נמצאות בעמדה טובה יותר להתמודד עם נזקים פוטנציאליים. באשר לדמי ההשתתפות העצמית, הובהר כי אם הנזק עולה על השתתפות עצמית שנקבעה, על המבטח או חברת ההשכרה לכסות את מלוא הנזק, תוך פנייה לשוכר בסכומים ספציפיים. לעומת זאת, אם הנזק נמוך או שווה להשתתפות העצמית, השוכר נושא בעלות. במקרה הנוכחי, המערערת, לאחר שבחרה בביטוח חיצוני עם השתתפות עצמית העולה על המקסימום המותר, נחשבה כבלתי מבוטחת בתנאים אלה ולפיכך הייתה אחראית לנזקי הצד השלישי. משכך, דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי על המערערת לכסות את הנזקים תוך שהיא יכולה לקבל בחזרה חלק משוכר הרכב על פי החוזה. בית המשפט הציע לאמץ הנחיות מחייבות של היועץ המשפטי לממשלה ולהטיל הוצאות על המערער.