עב"ל 66149-03-23

תקציר

בכל מקרה, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק דין עב"ל 66149-03-23 – רמי חסן נ' המוסד לביטוח לאומי** **מבוא:** פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית הדין האזורי לדחות את תביעתו של המערער, מר רמי חסן, להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כאספיקה כפגיעת עבודה. התיק הגיע לבית הדין הארצי לעבודה לאחר שהוחזר לבית הדין האזורי בהליך קודם לצורך מינוי מומחה רפואי וקביעת תשתית עובדתית. **רקע עובדתי מרכזי:** המערער, מורה למתמטיקה, נקלע למצב של "התרגזות חריגה" לאחר שנקבע לו שיעור פרטי לתלמיד ביום הזיכרון, יום בו ביקש שלא ללמד בשל אזכרה לאמו, והתלמיד לא הגיע לשיעור כפי שסוכם. יומיים לאחר אירוע זה, לקה המערער באוטם בשריר הלב. **ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין המבוער:** בית הדין האזורי, בהתבסס על חוות דעת של מומחה רפואי שמונה מטעמו, דחה את התביעה. פסק הדין האזורי התבסס על הקביעה כי אף שהמומחה מצא קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם, הרי שניתוח המעקפים והצנתורים שלאחר מכן אינם קשורים לאירוע החריג, אלא למחלה כלילית מפושטת שקדמה לאירוע. **הדיון בבית הדין הארצי לעבודה – עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הכרת האוטם כפגיעת עבודה – שינוי עמדה של המוסד לביטוח לאומי:** * **העמדה הראשונית:** בתחילה, טען המוסד לביטוח לאומי כי אין להכיר באוטם כפגיעת עבודה, תוך הדגשה כי האוטם אינו נצפה, לא טופל ולא השאיר נזק, וכי יש להימנע מ"הרחבת היריעה" מעבר לנזק שנגרם ישירות מהאירוע. * **העמדה החדשה (בדיון מיום 23.5.2024):** באופן משמעותי, המוסד לביטוח לאומי חזר בו מעמדתו והסכים כי יש להכיר באוטם שאירע למערער ביום 24.4.2015 כפגיעת עבודה, וזאת על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי. הסכמה זו מהווה שינוי עמדה המהווה את לב ההחלטה בפסק הדין. 2. **הבחנה בין הכרה באוטם לבין הכרה בהליכים רפואיים עתידיים:** * **הכרת האוטם:** בית הדין הארצי, לאור הסכמת המוסד, הכיר באוטם שבו לקה המערער ביום 24.4.2015 כפגיעת עבודה. הכרה זו מבוססת על קיום שלושה תנאים מצטברים שהוכחו, בין היתר, באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי: * א. **קיום אירוע לב:** המערער אכן לקה באירוע לב (אוטם). * ב. **קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם:** המומחה הרפואי קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם, בסבירות העולה על 50%. * ג. **"מאזן ההשפעות" (שאלת היחס):** המומחה קבע כי לולא האירוע החריג, סביר יותר היה כי אירוע הלב היה נדחה למועד מאוחר יותר. * **הליכים רפואיים עתידיים (ניתוח מעקפים וצנתורים):** בית הדין קבע כי אין להכריע בשלב זה האם ניתוח המעקפים והצנתורים שעבר המערער לאחר האוטם מוכרים כפגיעת עבודה. הכרעה זו הושארה בידי הוועדה הרפואית, שתפקידה לקבוע את דרגת הנכות של המערער. * **נימוק הלכתי:** בית הדין הדגיש כי בדרך כלל, אוטם שריר הלב מתפרץ על רקע מחלה כלילית קיימת, שאינה בהכרח קשורה לעבודה. לפיכך, "חשיפת" מחלה כלילית קיימת במהלך הטיפול באוטם אינה מהווה "הרחבה" של ההכרה בפגיעת עבודה, אלא את המצב השכיח. הליך ההכרה באוטם כפגיעת עבודה מתמקד בקשר הסיבתי בין האירוע החריג לאוטם עצמו, בעיתוי התרחשותו, ולא בהכרח לטיפולים שהתחייבו מהמחלה הכלילית הבסיסית. * **הבחנה מול הלכת גוהר:** נדחתה טענת המוסד כי במקרה זה יש שלילה מפורשת של הקשר הסיבתי בין האירוע לאירועים הרפואיים שלאחר האוטם, בניגוד להלכת גוהר. בית הדין הסביר כי במקרה זה, המומחה אכן קבע שהאירוע החריג לא גרם למחלה הכלילית המפושטת, אך קביעה זו אינה רלוונטית לשאלת ההכרה באוטם עצמו כפגיעת עבודה. 3. **תפקיד המומחה הרפואי וחוות דעתו:** * **"האורים והתומים":** בית הדין הארצי אישר את מעמדו המרכזי של המומחה הרפואי, אשר חוות דעתו משמשת בסיס להכרעה הרפואית. * **קביעות המומחה:** המומחה פרופ' גוטליב קבע כי: * התובע סובל ממחלת לב איסכמית. * קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם, בסבירות העולה על 50%. * ללא האירוע בעבודה, סביר יותר שהאוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר. * האירוע החריג לא גרם למחלה הכלילית המפושטת, ולכן ניתוח המעקפים והצנתורים שלאחר מכן אינם קשורים לאירוע החריג. * **חריגה מסמכות המומחה:** בית הדין הארצי קבע כי קביעתו של המומחה לפיה אין להכיר בניתוח המעקפים כקשור לאירוע החריג חורגת ממסגרת הדיון בהליך, שהתמקד בהכרה באוטם עצמו כפגיעת עבודה. נושא זה, של הנכות הנגרמת מהטיפולים שלאחר האוטם, הוא בסמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית. 4. **חזקת הסיבתיות ("מאזן ההשפעות") בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי:** * הפסיקה בנוגע לאוטם שריר הלב כפגיעת עבודה מבוססת על חזקת הסיבתיות. במקרים אלה, אם הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם (מעל 50%), הנטל עובר למוסד להוכיח כי השפעת העבודה הייתה פחותה באופן משמעותי מהשפעת גורמים אחרים ("מאזן ההשפעות"). * בענייננו, המומחה קבע כי לולא האירוע החריג, האוטם היה נדחה, מה שמחזק את טענת הקשר הסיבתי ולא מאפשר הטלת ספק משמעותי בהשפעת האירוע. 5. **הבחנה בין סיבתיות רפואית למשפטית:** * המערער התבסס על הפסיקה בעניין הרשקוביץ (פד"ע ב(1) 177), המבחינה בין סיבתיות רפואית (המתמקדת בגורם המרכזי) לבין סיבתיות משפטית (המתמקדת בגורם שתרם באופן משמעותי להתרחשות הנזק, גם אם לא היה הגורם היחיד או העיקרי). * בית הדין אימץ גישה זו, בכך שהכיר באוטם כפגיעת עבודה על סמך תרומתו של האירוע החריג, גם אם לא היה הגורם המרכזי למחלה הכלילית הבסיסית. 6. **היעדר צו להוצאות:** * מאחר שהמערער יוצג על ידי הסיוע המשפטי, נקבע כי לא ייעשה צו להוצאות. **חידושים משפטיים והשלכות:** * **התפתחות בפסיקת בית הדין הארצי בנוגע לאוטם לב כפגיעת עבודה:** פסק הדין ממחיש את הדינמיות בפסיקה בנוגע להכרה באוטם לב כפגיעת עבודה, במיוחד לאור השינוי בעמדת המוסד לביטוח לאומי. ההסכמה המאוחרת של המוסד מהווה אינדיקציה לכך שמקרים מסוימים, גם אם מורכבים, יכולים להוביל להכרה בפגיעת עבודה. * **הדגשת ההבחנה בין תאונת העבודה לבין הנזק המאוחר:** פסק הדין מדגיש את החשיבות בהבחנה הדקדקנית בין ההכרה באירוע המקורי (האוטם) כפגיעת עבודה, לבין ההכרה בהליכים רפואיים נלווים או מאוחרים יותר. ההכרעה בנוגע לאחרונים נותרת בסמכות הוועדה הרפואית, המופקדת על קביעת שיעור הנכות. * **המשקל הראייתי של חוות דעת מומחה:** פסק הדין מאשש את הגישה כי חוות דעת של מומחה רפואי, ככל שהיא קוהרנטית ואינה בלתי סבירה על פניה, מהווה בסיס מרכזי להכרעת בית הדין, אך אין בכך כדי למנוע בית הדין מלגבש את עמדתו, במיוחד כאשר מתקבלות הסכמות בין הצדדים. * **תפקיד הוועדה הרפואית:** פסק הדין מדגיש את תפקידה הייחודי של הוועדה הרפואית בקביעת דרגת הנכות, כולל הערכת קשר סיבתי חלקי או נכות בשל מצב רפואי קודם, בהתאם להוראות החוק והפסיקה. **סיכום:** פסק דין זה מדגיש את המורכבות שבהכרה באוטם לב כפגיעת עבודה, את חשיבות התשתית הראייתית (בפרט חוות דעת המומחה הרפואי), ואת החשיבות של הפרדה בין ההכרה באירוע המקורי לבין השלכותיו הרפואיות המאוחרות יותר. ההסכמה המאוחרת של המוסד לביטוח לאומי משפיעה באופן מכריע על תוצאת פסק הדין, ומפנה את ההכרעה בנוגע לנזקים המשניים לוועדה הרפואית.