ת"פ 61433-07-24

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים כפי שעולים מהטקסט שסופק: **פסק דין: מדינת ישראל נ' מתן משה זיני, בית משפט השלום בחדרה, ת"פ 61433-07-24** **הקדמה** פסק דין זה עוסק בשאלה האם יש לאמץ את המלצת שירות המבחן לסטות ממתחם העונש ההולם, בשל שיקולי שיקום, ולהורות על ביטול הרשעתו של הנאשם. בית המשפט, כבוד השופט אלכס אחטר, קבע כי במקרה זה, הייחודי, יש מקום לאמץ את ההמלצה ולהורות על סיום ההליך באי-הרשעה, תוך הטלת רכיבי ענישה שיתמקדו בשיקומו של הנאשם. **רקע הנדון** הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית, בעבירות של: 1. הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק העונשין). 2. איומים (סעיף 192 לחוק העונשין). 3. התנגדות למעצר (סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי). מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם, שנהג ברכב, לא ציית להוראת שוטר, התלהם, קילל, חסם ניידת, נצמד לשוטר, התנגד לעיכוב ולמעצר תוך שימוש בכוח, ובהמשך, בתחנת המשטרה, כינה את השוטר "מחבל", איים עליו ועל בני משפחתו, ויcק בפניו. **הליכי השיקום ושירות המבחן** לאחר הרשעת הנאשם, הופנה עניינו לשירות המבחן לבקשת בא כוחו. הוגשו שני תסקירים: * **תסקיר ראשון (16.9.25):** הצביע על כך שהנאשם בן 30, בעל עסק עצמאי בתחום בעלי חיים ומשמש כעוזר הוראה. הנאשם הודה במעשיו, הסבירם ברצון להגן על עצמו ותחושת השפלה, והביע חרטה. עם זאת, שירות המבחן התרשם מעמדות הגנתיות, קושי בהבעת אמפתיה רגשית, ופער בין הצגתו העצמית למעורבותו. הועמד סיכון נמוך להישנות עבירות מסוג זה. הומלץ לשקול הזדמנות טיפולית וחיפוש נתיב שיקומי, לאור העדר עבר פלילי ונכונות הנאשם להשתלב בטיפול. * **תסקיר שני (26.1.26):** הראה התקדמות ביכולת הנאשם להביע חרטה ולזהות מניעים להתנהלותו, כפי שנגרמה מסערת רגשים, תחושת חוסר נראות והשפלה. הנאשם הביע נכונות להמשיך בשיקום וזיהה צורך בהרחבת היכולת לזהות תהליכים רגשיים וקוגניטיביים. **שירות המבחן המליץ על ענישה משולבת שתכלול צו מבחן ל-18 חודשים ו-200 שעות של"צ.** בהתייחס לבקשת בא כוחו לביטול הרשעה, ציין שירות המבחן את חשש הנאשם מפגיעה בתפקודו ובעתידו התעסוקתי (בפרט בתחום ההוראה וההשכלה הגבוהה), בפגיעה בדימויו האישי והחברתי, והמגבלות התעסוקתיות. לאור תפקודו התקין, נשיאת אחריות, חשש הפגיעה התעסוקתית, היותו הליך פלילי ראשון ונכונותו לטיפול, **המליץ שירות המבחן לשקול בחיוב סיום ההליך ללא הרשעה.** **טיעוני הצדדים לעונש** * **המאשימה:** הדגישה את הפגיעה בערכים חברתיים (סדר ציבורי, ביטחון, שלטון החוק), בכבודם ובביטחונם של אנשי חוק. טענה כי מעשי הנאשם, אף שלא תוכננו מראש, גובשו במהלך האירוע, פגעו בתפקוד השוטרים, והתבצעו על רקע אי קבלת סמכות. **ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 1-9 חודשי מאסר (ניתנים לריצוי בעבודות שירות), ולהציב את עונש הנאשם בחלקו התחתון, לצד מאסר מותנה וקנס.** לגבי ההרשעה, טענה כי המקרה אינו חריג, הנאשם לא עמד בנטל להוכיח נזק קונקרטי, והימנעות מהרשעה עלולה לפגוע בהרתעה ולשדר מסר שגוי. הדגישה כי מדובר באירוע מתמשך בשתי זירות, וכי הנאשם עדיין מתקשה להפנים את חומרת מעשיו. * **סניגור הנאשם:** טען כי הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי. הודה כי התנהגותו הייתה "מכוערת, מחפירה, חסרת כבוד ומבזה", אך הדגיש כי מדובר בהתנהגות חריגה. ציין כי חלף זמן מאז האירוע (2023), הנאשם מתבייש, השתלב בטיפול, מבין את הפסול במעשיו, וכי מדובר באירוע נקודתי ש"יצא מכלל שליטה". הדגיש כי הסיכוי להישנות עבירות מסוג זה הוא נמוך מאוד. **לעניין ביטול הרשעה, טען כי הפסיקה הרחיבה את הלכת "כתב", ונסיבות הנאשם מאפשרות זאת, בהיותו אדם צעיר בתחילת דרכו המקצועית והאקדמית, וכי מדובר בעבירה ברף נמוך.** ציין כי הרשעה תפגע בלימודי המשפטים (שעצר) ועבודתו כעוזר הוראה. כמו כן, טען כי עמדת המאשימה לעניין רף ענישה תחתון מעידה כי גם היא אינה רואה את האירוע כחמור במיוחד. * **הנאשם (דבריו):** הצטער, ביקש להתנצל בפני השוטר, הדגיש כי אינו נוהג כך ביום-יום, מתבייש במעשיו, רוצה להבין היכן טעה, ושירת שירות צבאי מלא. **דיון והכרעה: עקרונות משפטיים ויישומם** בית המשפט החל בדיון בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, המעגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי ומעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה. על פי התיקון, יש לקבוע מתחם עונש הולם, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה, ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט'). לאחר מכן, יש לקבוע את העונש המתאים בתוך המתחם, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא'). **1. קביעת מתחם הענישה - נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:** * **חומרת העבירות:** בית המשפט הדגיש כי אין להקל ראש בחומרת העבירות נגד שוטרים, המהוות פגיעה בערכים חברתיים מוגנים (אכיפת חוק, סדר ציבורי, ביטחון, כבודם של אנשי חוק). צוטטו פסקי דין המחזקים את הצורך באפס סובלנות כלפי פגיעות בשוטרים (ע"פ 9878/09 מוסא, רע"פ 5579/10 קריה). * **מדיניות הענישה הנוהגת:** בית המשפט סקר פסיקות שונות, המציגות מנעד רחב של ענישה, **כולל מקרים של ביטול הרשעה גם בעבירות חמורות יותר או דומות.** הוזכרו תיקים כדוגמת: * ת"פ 16676-05-16 (פרידמן): ביטול הרשעה בעבירת הפרעה לשוטר, דחיפה, חבלה, וניסיון בריחה, והטלת של"צ. * ת"פ 30655-06-22 (לברטוב): ביטול הרשעה בעבירת הפרעה לשוטר, עקב פגיעה חמורה בעתיד ובעבודה. * רע"פ 1721/12 (איראשי): קבלת ערעור וביטול הרשעה בעבירות היזק בזדון והתפרעות (פירוק ברגים ממצלמת אבטחה) למרות שהתחילה בהרשעה. * עפ"ג 38831-02-25 (פלוני): ביטול הרשעה בעבירות איומים ותקיפת בת זוג. * עפ"ג 66903-07-20 (אבו מדיעם): ביטול הרשעה בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לנוכח לימודי רפואה. * ת"פ 50817-02-22 (אבו גודה): ביטול הרשעה בעבירות הפרעה לשוטר ואיומים, והטלת של"צ וצו מבחן, תוך הדגשת האינטרס הציבורי שבביטול ההרשעה. * **קביעת מתחם במקרה הנוכחי:** בית המשפט קבע כי למרות חומרת מעשי הנאשם, מדובר באירוע יחיד, חריג, ולא מתוכנן, שיצא מכלל שליטה. **לכן, נקבע כי מתחם הענישה ינוע בין מאסר על תנאי וצו של"צ, לבין מאסר בפועל קצר (הניתן לריצוי בעבודות שירות) והתחייבות כספית.** **2. קביעת העונש בתוך המתחם - נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:** * **שיקולי שיקום והימנעות מהרשעה:** כאן נכנסו לתמונה העקרונות המרכזיים של הדיון. בית המשפט אימץ את הגישה האינדיבידואלית לענישה, תוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם. * **הפסיקה בנוגע לביטול הרשעה:** בית המשפט פירט את הלכת "כתב" (ע"פ 2083/96) ו"לאופר" (ע"פ 9893/06), לפיהן יש לשקול הימנעות מהרשעה אם: א. **סוג העבירה המאפשר הימנעות מהרשעה בנסיבות המקרה, מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים.** ב. **הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו או בעתידו של הנאשם.** בנוסף, הודגש כי יש לקיים "איזון שיקולים" (ע"פ 2669/00), כאשר במקרה של בגירים, בדרך כלל גובר השיקול הציבורי, אלא אם כן קיימות נסיבות "מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר". * **יישום הנסיבות האישיות של הנאשם:** * **עבר פלילי:** הנאשם נעדר עבר פלילי. * **הודאה:** הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי. * **חרטה והליך טיפולי:** הביע חרטה, החל בהליך טיפולי, והביע נכונות להמשיך בו. * **תפקוד נורמטיבי:** מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד (עוזר הוראה, עסק עצמאי), שירת שירות צבאי מלא כלוחם. * **עתיד מקצועי ואקדמי:** הנאשם צעיר, נמצא בתחילת דרכו המקצועית, החל לימודי משפטים (ועצרם בשל ההליך), ומעוניין להמשיך בלימודי הוראה. בית המשפט קבע כי **הרשעתו תפגע קשות בעתידו, בתחום ההוראה (תפקיד הדורש היעדר הרשעות), ובסיכוייו להיקלט בעבודה, במיוחד במגזר הציבורי.** * **המלצת שירות המבחן:** המלצתו החד משמעית של שירות המבחן, שניתנה לאור היות האירוע "זר" בחייו והשתתפותו בהליך טיפולי, זכתה למשקל משמעותי. * **החידוש וההצדקה לסטייה מהכלל:** בית המשפט הדגיש כי הכלל הוא הרשעה, וביטולה הוא החריג. עם זאת, במקרה זה, שוכנע כי מדובר במקרה **"חריג"** המצדיק סטייה. ההצדקה המרכזית היא **הפגיעה הקונקרטית והחמורה הצפויה לנאשם מעצם ההרשעה, שתפגע בעתידו התעסוקתי והאקדמי, אל מול האינטרס הציבורי.** בית המשפט הגיע למסקנה שדווקא במקרה זה, בו הנאשם "הייחודי" מקפיד על תהליך חיובי במקביל להליך הפלילי, אין לסגור בפניו דלתות ולאפשר לו לשוב לנהל אורח חיים נורמטיבי ותורם. **העונש שנגזר:** לאור האמור, החליט בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על ביטול ההרשעה, תוך הטלת רכיבי ענישה הממוקדים בשיקום: 1. **צו של"צ בהיקף 200 שעות.** 2. **צו מבחן למשך 18 חודשים, הכולל השתלבות בהליך טיפולי מותאם בפיקוח שירות המבחן.** 3. **התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ על תנאי (ל-3 שנים) למניעת עבירות דומות.** **ניתוח עקרוני וחידושים:** 1. **הגמשת דרישת ההלימה בנסיבות שיקומיות:** פסק הדין מדגים את היישום הפרקטי של הוראות סעיפים 40ד' ו-40ה' לחוק העונשין, המאפשרות לבית המשפט לסטות ממתחם העונש ההולם **משיקולי שיקום**. בית המשפט נתן משקל מכריע להמלצת שירות המבחן, לאור ההשפעה הקונקרטית הצפויה של הרשעה על עתידו המקצועי והאקדמי של הנאשם, שהיא, במקרה זה, חמורה ובלתי מידתית ביחס לחומרת העבירות. 2. **הרחבת פרשנות הלכת "כתב" ו"לאופר":** פסק הדין ממשיך את קו הפסיקה המרחיב את האפשרות להימנע מהרשעה, במיוחד כאשר ההרשעה עלולה להסב נזק בלתי הפיך לשיקומו ולעתידו של נאשם ללא עבר פלילי, אשר הפגין חרטה ומעורבות בהליך טיפולי. הדגש על "מקרה חריג" ו"נזק קונקרטי" מהווה את מפתח ההצדקה לסטייה. 3. **הכרה בחשיבות האיזון בין האינטרס הציבורי לנסיבות אינדיבידואליות:** בית המשפט הראה כיצד ניתן לאזן בין הצורך להגן על שלטון החוק ועל עובדי ציבור, לבין הצורך להתחשב במצבו האישי והאינדיבידואלי של הנאשם. במקרה זה, הנסיבות האישיות של הנאשם, כפי שהוצגו בתסקירים וטיעוני ההגנה, היו כה משמעותיות עד כדי הצדקת סטייה מהכלל. 4. **תפקיד שירות המבחן כגורם משפיע:** פסק הדין מדגיש את תפקידו המרכזי של שירות המבחן כגורם מקצועי המסייע לבית המשפט להעריך את סיכויי השיקום ואת הנזק הצפוי מהרשעה. המלצתו של שירות המבחן, הן לגבי הצורך בטיפול והן לגבי הימנעות מהרשעה, היוו גורם מכריע בהחלטת בית המשפט. 5. **ענישה שיקומית כחלופה להרשעה:** הטלת צו מבחן ממושך, של"צ בהיקף נכבד, והתחייבות כספית, מהווה ענישה משמעותית המבקשת לשקם את הנאשם ולמנוע הישנות עבירות, מבלי להשאיר "כתם" של הרשעה שיפגע בו באופן בלתי מידתי. **לסיכום,** פסק הדין במדינת ישראל נ' מתן משה זיני מהווה דוגמה ליישום גמיש של עקרונות הענישה, תוך שימת דגש על תכליות השיקום והתחשבות עמוקה בנסיבותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות כלפי שוטרים, אך מצא כי בנסיבותיו החריגות של מקרה זה, הפגיעה העתידית הכרוכה בהרשעה מצדיקה סטייה מהכלל, לטובת אפשרות שיקום יעילה יותר.