עת"מ 11219-07-14

תקציר

העתירה בפני בית המשפט נדחית מחוסר סמכות עניינית. לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירה בהתקיים שני תנאים: המשיב הוא רשות או גוף המנויים בתוספת הראשונה, והעניין מתייחס לאלה המנויים בתוספת הראשונה. המשיבים טענו כי לבית המשפט סמכות לדון בעתירה לפי סעיף 21(3) לתוספת הראשונה, המאפשר הגשת עתירה מינהלית בענייני הסדרת העיסוק. עם זאת, בית הדין מצא כי סעיף זה חל על סמכויות רישוי ורגולציה, ולא על עניינים משמעתיים. הסוגיה העומדת על הפרק, שעניינה סגירת תיק משמעתי לגופו של עניין, אינה מנויה בתוספת הראשונה, ועל כן אין לבית הדין סמכות לדון בעתירה. זאת ועוד, מנגנון ההליך המשמעתי לפי חוק רואי החשבון אינו כולל שלב של הגשת קובלנה, דבר המבדיל עוד יותר מקרה זה מאלו הנדונים בבתי המשפט לעניינים מנהליים, שכן ההחלטה נשוא העתירה היא החלטה משמעתית. יש גם שיטת ערעור קבועה בחוק רואי חשבון, שלא מזכירה את בית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, בקשת העותרים נדחית במלואה, וכל צד יישא בהוצאותיו.