ע"פ 2366/03

תקציר

בתיק משפטי מורכב שעסק בפיצוי בגין מעצר שלא כדין, זוכה אסף מאשמת סמים וביקש פיצוי בגין מעצרו לפי סעיף 80 לחוק העונשין. הוא זוכה תחילה מחמת ספק, אך בהמשך הורשע בעבירות דומות. בית המשפט שקל מספר גורמים בטרם שלל את הפיצויים, והדגיש כי זיכויו לא היה מוחלט אלא בשל חוסר ראיות מספיקות וסוגיות פרוצדורליות, ולכן אינו מצדיק פיצוי. בית המשפט בחן האם לאישום לא היה בסיס או אם נסיבות אחרות מצדיקות פיצוי, והגיע למסקנה כי היה בסיס סביר להאשמה בתחילה. בית המשפט ציין את חשיבות האינטרס הציבורי בהעמדה לדין, אילוצי תקציב אפשריים ולא להרתיע העמדה לדין חוקית. היא הדגישה את הרשעתו של אסף לאחר מכן בעבירות דומות כגורם משמעותי נגד פיצויים, והצביעה על דפוס שאינו עולה בקנה אחד עם הצדק. בית המשפט ציין את הבדל הנסיבות בין התיקים של אסף ושל שותפו לנאשם איברהים, שכן איברהים הגיע לפשרה נפרדת עם המדינה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא עילה להפוך את החלטת בית משפט קמא, והערעור נדחה. פסק דין זה הדגיש את מורכבותה של מתן הפיצוי ואת השיקולים הרבים הכרוכים בכך, המאזנים בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי.