עב"ל 33746-01-14

תקציר

בית המשפט דן בערעור של נהג אוטובוס שטען לפציעה עקב תנועות חוזרות ונשנות במהלך נהיגה. הערעור התקבל לגבי רגל ימין ונדחה לגבי רגל שמאל. הנהג, שהפעיל אוטובוסים במשך שעות ארוכות, טען כי התנועות הנדרשות לנהיגה גורמות למיקרוטראומה, בעיקר לברך ימין. בית המשפט המחוזי ערער תחילה על טענות המערערת בנוגע לתנאי הדרך, סוגי האוטובוסים והתנועות המדויקות הכרוכות בכך. עם זאת, בית הדין מצא תשתית עובדתית מספקת המאשרת כי פעולות חוזרות ונשנות כללו כיפוף ויישור ברך ימין תוך כדי לחיצה על דוושות, מה שתומך בתיאוריית המיקרוטראומה. בית המשפט הדגיש את הדרישה להוכחת פעולות חוזרות ונשנות, קשר סיבתי והצטברות לכדי ליקוי גופני לתביעות מסוג זה. למרות שהתיעוד החזותי המודרני יכול היה לחזק את הטענה, ההבנה המשותפת תמכה בגרסתו של המערער. בית המשפט החליט כי יש צורך בהערכה רפואית של מומחה כדי להמשיך ולהעריך את התביעה עבור רגל ימין. באשר לרגל שמאל טען המערער לאי נוחות בשל יציבה ולא בשל תנועה. טענה זו נדחתה, שכן העמדה אינה עומדת בדרישות החוק הקבועות למיקרוטראומה, עמדה שעליה חזר בית המשפט. לפיכך, נדחתה תביעת רגל שמאל, והתיק הוחזר לבדיקת מומחה הקשור לרגל ימין, תוך פסיקת שכר טרחת עורך דין.