עמ"נ 56179-03-17

תקציר

פסק הדין דן בערעורים של תושבי זכרון יעקב על היטל הביוב שגבתה המועצה המקומית בגין הקמת מכון טיהור וקווי ההולכה שלו. ההיטל נגבה כדי לממן את הקמת הפרויקט, שנועד להחליף את מערכת הביוב הקיימת שהייתה מיושנת וגרמה לזיהום סביבתי. המערערים טענו כי ההיטל הוא חיוב רטרואקטיבי פסול, כי על המשיב להבחין בין תושבים ותיקים לחדשים, כי קווי ההולכה נגבו שלא כדין, כי ההיטל היווה חיוב כפול בגין מערכת הביוב הקודמת, כי אין לגבות את הריבית על ההיטל נוכח התמשכות ההליכים וכי ההוצאות שנגבו היו מופרזות. פסק הדין דוחה את הערעורים ותומך בהחלטות ועדת קמא, בקובעה כי ההיטל לא היה רטרואקטיבי, שכן הוא נגבה לאחר תחילת בניית הפרויקט וקבלת הודעות המערערים, אף שנשלחו לאחר גיבוש עילת החיוב. בית המשפט הסכים גם עם החלטת הוועדה שלא להבחין בין תושבים ותיקים לחדשים, שכן היעדר ההודעה לא גרם כל נזק למערערים, והמועד הקבוע לגיבוש החיוב היה מועד סיום הפרויקט. כמו כן, קבע בית המשפט כי קווי ההולכה הם חלק מהותי מהפרויקט והכללתם בהיטל סבירה. עוד נקבע בפסק הדין כי מערכת הביוב הקודמת הייתה שונה ממכון הטיהור החדש, ולכן ההיטל לא היווה חיוב כפול. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בעניין הריבית הנגבית על ההיטל. בשל התמשכות ההליכים, שונתה הריבית משיעור הרשות המקומית לשיעור פסיקת הפרשי הצמדה. ההוצאות שנגבו מהמערערים הופחתו מ-2,000 ₪ ל-1,500 ₪, כולל הוצאות הערעור. לבסוף, הורה בית המשפט כי אם מערערים מסוימים יציגו ראיות לכך שמוכרי הנכסים שלהם שילמו את ההיטל או שאין להם חובות כלפי המועצה, חיובם יבוטל. כל שאר הטענות נדחו, ופסק דינה של ועדת הקמא התקבל.