ע"פ 3520/91

תקציר

המערערת הורשעה בניהול מכון עיסוי שהציע שירותי זנות, בניגוד לסעיפים 199 ו-204 לחוק העונשין, שעניינם סרסרות והחזקת מקום זנות. בית המשפט המחוזי גזר עליה 18 חודשי מאסר בפועל (מתוכם שישה חודשי ריצוי) וקנס. הערעור התמקד בחומרת העונש, וטען להקלה המבוססת על אכיפה בררנית של המשטרה, שבדרך כלל פועלת רק בתלונות. המערערת טענה לאי ידיעת הפעילות הבלתי חוקית, וטענה כי לדעתה מוצעים רק עיסויים. בית המשפט דחה זאת, תוך שהוא מצטט ראיות הפוכות. בית המשפט העליון, המשקף חלוקה בדעות, אישר את גזר הדין ברוב קולות, תוך הדגשת חומרת העבירות. הם ציינו כי החוק מחייב עונשי מאסר בגין עבירות כאלה וכי הפחתת העונש תפגע בכוונת המחוקק. ההחלטה הדגישה את מדיניות האכיפה המשטרתית הלקויה, שאינה מצדיקה הפחתת עונשים. עם זאת, דעת מיעוט הדגישה את הצורך לשקול את ההקשר של האכיפה וטענה לגישה מורכבת יותר לענישה, תוך התחשבות במדיניות המשטרה כחלק מהמסגרת החוקית. שתי נקודות המבט ממחישות את המתח שבין הקפדה משפטית לבין התחשבות פרגמטית במציאות האכיפה.