עת"מ 74079-01-19

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה לפסול את הליך מתן רישיון העסק בשבתות ובחגי ישראל בתל אביב-יפו. העותרים לא הצליחו להוכיח כי הנוהל היה בלתי סביר, או כי הוא פגע בכללים מנהליים או בזכויות יסוד. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענת העותרת בדבר מכסות ההיתרים, והורה לעירייה לבחון מחדש האם חל "שינוי רלוונטי" המצדיק עדכון. העירייה נדרשה להפעיל את סמכותה לבחון את המכסות, מבלי לעכב את ביצוע הנוהל ומבלי להשפיע על שיקול דעתה של מועצת העירייה. ההחלטה גם חייבה את העותר לשאת בהוצאות המשפט של העירייה, שנקבעו בסכום מתון של 7,500 ₪. בית המשפט הדגיש כי אין תפקידו להחליף את שיקול דעתה של העירייה בשיקול דעתה, וכי עליה להתערב רק במקרים של חריגה מהותית מהסבירות המנהלית. באשר לגיבוש הנוהל, קבע בית המשפט כי האצלת סמכויותיו של ראש העיר למנהל אגף הרישוי תקפה, וכי למנהל הסמכות לקבוע את הנוהל. עוד קבע בית המשפט כי העירייה לא נדרשה לקיים שימוע או להתייעץ עם העותר טרם ניסוח הנוהל, וכי היעדר מנגנון להתנגדויות או חריגים פרטניים אינו שולל את חובת העירייה לבחון כל מקרה לגופו. תנאי הסף לקבלת היתר, לרבות החזקת רישיון עסק ושטח עסק העולה על 500 מ"ר, נמצאו סבירים ועולים בקנה אחד עם תכלית חוק העזר. בית המשפט אישר גם את משך ההיתר בן השנתיים ואת תקופת הבקשה, וציין כי הם מבוססים על חוק העזר, שנמצא בעבר סביר. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותרת בדבר השפעתו השלילית הפוטנציאלית של ההליך על דיני התחרות וההגבלים העסקיים, וקבע כי שיקולים אלה אינם רלוונטיים לסמכותו של ראש העיר להסדיר את ההגרלות. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי העותרת לא הציגה הצדקה להתערבות בהליך, וכי החלטות העירייה מצויות בתחום שיקול הדעת המינהלי.