דב"ע לא/2 - 6

תקציר

הערעור מתייחס לשתי סוגיות עיקריות: האחת, האם עובדי הגימנסיה המשיבה יכולים להצטרף לערעור כתובעים; ושנית, האם חברת הביטוח המערערת, מבטחים, זכאית לפיצוי הלנת שכר לפי חוק הגנת השכר בגין סכומים שנוכו משכרם של עובדי הגימנסיה אך לא הועברו למבטחים. באשר לסוגיה הראשונה, הבקשה לצרף את העובדים לערעור נדחית משום שסעיף 34 לחוק בית הדין לעבודה, המאפשר ייצוג צד על ידי ארגון עובדים, אינו חל במקרה זה. הבקשה מהווה שיבוש מיותר של הנהלים התקינים ושמותיהם של העובדים אינם מצוינים ואינם מעוניינים להצטרף לעתירה, אלא רק מועצת העובדים מסכימה להכללתם. בנושא השני, הסכום המדובר, המנוכה משכר העובדים, נחשב לחלק משכרם. עם זאת, לאחר ניכוי, אופי התשלום נשמר, והוא אינו נחשב לשכר החייב בהלנת פיצויים לפי חוק הגנת השכר. כוונת המחוקק ברורה מהוראות החוק המתייחסות באופן ספציפי לקופות גמל, מהן עולה כי סכומים שנוכו ולא הועברו לקופה חשופים לסנקציות פליליות אך לא פיצויים בגין הלנת שכר. על פי סעיף 19א לחוק הגנת השכר, סכומים אלה כפופים לפיצוי מופחת במקור בשיעור של 2% לחודש, אך המערערת אינה זכאית לכך שכן תקנות הקרן אינן מבטיחות את זכויות העובד כנדרש בסעיף. לבסוף, אין הצדקה להבחין בין שכר המשולם ישירות לעובדים לבין סכומים המנוכים לקופות גמל, שכן המחוקק סיפק אמצעי אכיפה שונים למצבים שונים. לפיכך, הערעור נדחה.