בד"א 56/15

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע במספר עבירות משמעת ובהן מעילה בכספי לקוחות, אי דיווח על קבלת הכספים האמורים והשמעת אמירות בלתי הולמות כלפי עמית. החלטת הרוב של בית משפט קמא קבעה כי התנהגותו הבעייתית של המערער ואי דיווח על הסכום שנלקח ממרשו, יחד עם התנהלותו הבעייתית במהלך המשפט, מצדיקים הרשעה בשליחת יד לכספי לקוחות – עבירה חמורה ביותר. עם זאת, שופט אחד התנגד, וסבר כי הראיות אינן תומכות במידה מספקת בהרשעה ספציפית זו. בערעור הסכימו רוב השופטים עם החלטת בית משפט קמא לזכות את המערער מהעבירה של שליחת יד בכספי לקוחות, תוך השארת יתר ההרשעות על כנן. בנוסף, הערעור ביקש עונש קל יותר, אשר נדחה, שכן בית המשפט מצא את העונש המקורי הולם בהתחשב בחומרת העבירות של המערער. פסק הדין הסופי זיכה אפוא את המערער מהעבירה החמורה ביותר – מעילה בכספי לקוחות – ואישר את יתר ההרשעות ואת העונש שהטיל עליו בית משפט קמא.