ת"א 24169-01-21

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית בגין לשון הרע שהגישו שני תובעים נגד נתבע, שבית המשפט מקבל אותה חלקית. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה משום שרק אחד מהתובעים הגיש תצהיר, אך בית המשפט דוחה טענה זו שכן אין חובה על כל צד להגיש תצהיר. עיקר המחלוקת עולה מתמליל שיחה בין הנתבע לצד שלישי, בה השמיע הנתבע אמירות שליליות כלפי התובעים, לרבות ייחוס להם עבירות פליליות ושימוש בכינויי גנאי. בית המשפט בוחן האם אמירות אלה מהוות לשון הרע, ומוצא כי כמעט כולן עושות זאת מכוח חוק איסור לשון הרע, שכן הן עלולות להשפיל את התובעים ולפגוע בעסקיהם. לאחר מכן בוחן בית המשפט האם קיימות לנתבע הגנות כלשהן על פי החוק, ומוצא כי בעוד שההצהרה בדבר שלילת רישיון התובעים היא אמת ולטובת הציבור, מרבית האמירות האחרות אינן, שכן הן חורגות מתחום תום הלב הסביר. הנאשם גם אינו יכול להוכיח כי נקט אמצעים סבירים לבירור אמיתות דבריו. מכיוון שלנתבע אין הגנות תקפות, עובר בית המשפט לקביעת פיצויים. בית המשפט פוסק לתובעים סך של 10,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, ומציין כי לשון הרע פורסמה ללא כוונה לפגוע, הייתה אירוע חד פעמי והפצתו הייתה מוגבלת. חוסר תום הלב הפרוצדורלי של התובעים בניהול המשפט מקטין אף הוא את סכום הפיצוי. בית המשפט דוחה גם את תביעת התובעים לפי חוק עוולות מסחריות מחוסר ראיות לנזק. לבסוף, בית המשפט מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ בתוך 30 יום. לתובעים מוקנית זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי.