ע"א 4649-02-14

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בעניין תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בעקבות תאונת דרכים שאירעה בשנת 2008. הן התובע והן הנתבע ערערו על פסק דינו של בית משפט קמא, שהוביל לדיון המאוחד הנוכחי. הפסקה פותחת בפירוט עיקרי המקרה, לרבות מינוי מומחים רפואיים וממצאיהם על נכויותיו של התובע, תוך התמקדות בעיקר בהערכת המומחה הפסיכיאטרי לדרגת נכות נפשית בשיעור של 20%. מתוארת הערכת מצבו הנפשי של התובע וקבלת חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטרי, לצד קביעת הנכות הרפואית הכוללת של התובע בשיעור של 37.14%. לאחר מכן עוברת הפסקה להערכת הנכות התפקודית, שנקבעה על ידי בית המשפט קמא בשיעור של 35%, ולחישוב הפסדי ההכנסה, הסיוע, הסיעוד והטיפולים הרפואיים של התובע בעבר ובעתיד, שתוצאתם פיצוי כולל בסך 1,479,937 ₪. חציו השני של הפסקה מתייחס לטענות שהועלו בערעורים, תוך הדגשת הפסיקה הקבועה המרתיעה מהתערבות ערעורים בתביעות נזיקין בנוגע להערכות נזק. הסעיף מפריך כל אחת מטענות המערערת, לרבות אימוץ חוות דעת מומחים, שיעורי נכות תפקודית וקביעת שכר הבסיס לחישוב הפסדי שכר עתידיים. יודגש, כי קביעותיו של בית משפט קמא נופלות בגדר הסבירות ומצדיקות אי התערבות של ערכאת הערעור. שני הערעורים נדחים, והצדדים נדרשים לשאת בהוצאותיהם. הסעיף מסתיים בהדגשת היעדר עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, המביא לדחיית שני הערעורים, ומחייב את החזרת הערבויות שהופקדו על ידי המערערים.