ת"א 67059-02-19

תקציר

התובעים, בני זוג, תבעו את הנתבע על סך 216,000 ₪, בטענה שלא כיבד הבטחה להעסיק את אשתו התובעת בהודו. הנתבע הוא לכאורה הבעלים של החברה שהייתה אמורה להעסיק אותה. התובעים עברו להתגורר בהודו אך העסקתם לא יצאה לפועל. הם טוענים לנזקים ממוניים ולא ממוניים ומבססים את תביעתם על טענות לחוסר תום לב, מצג שווא רשלני ומרמה. הנתבעת מבקשת לפטר, בהסתמך על סעיף סמכות שיפוט זרה בחוזה העבודה, היעדר עילה ויריבות, פורום לא מתאים, היעדר סמכות עניינית והיעדר סמכות מקומית. בית הדין קבע כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעת האישה התובעת, הקשורה להפרה הנטענת של חוזה עבודה ומשא ומתן שקדם לו. בית המשפט קבע כי התביעה, על אף שנוסחה באופן חוזי, נוגעת בעיקרה ליחסי עבודה, והסמכות הבלעדית בעניינים אלה נתונה לבית הדין לעבודה. עם זאת, תביעתו של הבעל התובע, שאינה קשורה לעבודה, תישאר בבית המשפט האזרחי. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת, שלא הייתה צד לחוזה הנטען, אינה יכולה להפעיל את סעיף סמכות השיפוט הזרה. טענות דחייה אחרות, לרבות חוסר עילה ויריבות, ופורום לא ראוי, נדחו אף הן, שכן טענות התובעים התמקדו במעשיו הנטענים של הנתבע בישראל. תביעת האישה התובעת תידון בבית הדין לעבודה, ואילו תביעת הבעל תישאר בבית הדין האזרחי, כאשר ההליכים של האחרון יוקפאו עד להחלטת בית הדין לעבודה או פסק דין אחר. התובעים חויבו לשלם לנתבעת בגין הבקשה סך של 3,000 ₪.