רע"א 7706/22

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט עמד בפני ערעור על הסכם בין עורך דין ללקוח, כאשר הלקוח ביקש להפסיק את שירותיו של עורך הדין. בית משפט השלום קבע תחילה כי על הלקוחה לעמוד בסעיף שכר טרחה בהסכם שחייב אותה לשלם סכום לא פרופורציונלי עם סיום העסקתה. עם זאת, נמצא כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור, שכן היא מענישה את הלקוח ויוצרת ניגוד עניינים בכך שהיא מתמרצת את פיטוריו של עורך הדין. סעיף שכר הטרחה הציע תשלום עונשי של 20% מהסכום הנתבע מהתדיינות משפטית, ללא קשר לתוצאותיה או השלמתה. בית המשפט הדגיש את הצורך באמון ביחסי עורך דין-לקוח וחיזק את העיקרון לפיו סעיפים כאלה אינם צריכים לפגוע בזכותו הבסיסית של לקוח לשנות את ייצוגו המשפטי. ערכאת הערעור מצאה את הסעיף בטל ותיקנה את שכר הטרחה לסכום הוגן בהתבסס על העבודה שהושלמה בפועל, תוך שהיא קובעת אותו על 60,000 ₪ במקום התביעה המנופחת, והורתה על החזרת כל התשלומים העודפים ששילם הלקוח. יתר על כן, ההחלטה מדגישה את חובתו של עורך הדין לתת ייעוץ בלתי משוחד שאינו נגוע באינטרסים של רווח אישי – עמדה הנתמכת בעמדותיהם של השופטים שטיין, כשר ואלרון, למרות הבדלים קלים בדגשים. פסק הדין תיקן טעויות קודמות, תוך שמירה על זכותו של הלקוח תוך שמירה על יושרה מקצועית וסטנדרטים של אינטרס ציבורי בפרקטיקה המשפטית.