עש"מ 43/01

תקציר

המערער, מורה לחינוך גופני בבית ספר, הורשע על ידי בית הדין למשמעת עובדי מדינה בקיום יחסי מין עם תלמיד קטין. בפסק הדין נקבע כי מעשיו של המערער היו פסולים וכי מי שאינו עומד בסטנדרטים הגבוהים המצופים ממורה לא צריך לעבוד במערכת החינוך. המערער ביקש לפסול את בית הדין בעילה של משוא פנים, שכן נראה היה כי פסק הדין שופט מראש את הצעדים המשמעתיים שיש לנקוט נגדו. הבקשה נדחתה על ידי בית הדין, מה שהוביל את המערער לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי ניתן להטיל ספק במשוא פנים של שופט רק על סמך אפשרות ממשית ולא רק חשד. עוד ציין בית הדין כי דברי השופט בפסק הדין, אף שלא היו נחוצים, לא הצביעו על עמדה נחרצת ביחס להליכים המשמעתיים והיוו יותר הערה כללית על יחסי מורה-תלמיד. השופטים המרכיבים את בית הדין הצהירו כולם כי הם פתוחים לשמוע טיעונים בנוגע לעונש ולא דנו מראש בתיק. לפיכך, לא הייתה סיבה לפסול אותם, והערעור נדחה. המערער, שזוכה אף הוא מאישום פלילי בבית משפט השלום הקשור לאותו אירוע, עמד בפני האפשרות להיות מפוטר מתפקידו כעובד מדינה.