בש"א 634/05

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך הלוואות בו היו מעורבים בנק הפועלים בע"מ ושלושה נתבעים, בהם החייב העיקרי (הנתבע מס' 1) ושני ערבים (נתבעים 2 ו-3). הבנק הגיש תביעה בדרישה לפירעון הלוואה שניתנה לנתבעת מס' 1 בשנת 1997, שנותרה ללא תשלום, והביא ראיה ליתרת החוב. הנתבעים לא הגיבו, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין לטובת הבנק בשנת 2003. שנתיים לאחר מכן הגישו הנתבעים 2 ו-3 בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי מעולם לא קיבלו את כתב התביעה ולא היו מודעים לפסק הדין עד שקיבלו התראה מלשכת ההוצאה לפועל. הם גם ביקשו לבטל את פסק הדין על סמך שיקול דעת, בטענה שיש להם הגנות ראויות לשבח. טענותיהם כללו טענות בדבר מצג שווא וחוסר שקיפות מצד הבנק באשר למצבה הפיננסי של הנתבעת מס' 1 והיקף התחייבויותיה כערבים. הבנק ערער על הבקשה וטען כי כתב התביעה נמסר כדין וכי טענות הנתבעים חסרות שחר. הם ציינו כי המבקשים חתמו על מסמכים המאשרים את קבלת התביעה ואף התקשרו בהסכם הסדר חוב, דבר המעיד על מודעותם לפסק הדין. בית המשפט פסק נגד המבקשים, וקבע כי פסק הדין ניתן כדין וכי טיעוניהם לביטולו חסרות שחר. מאישורי המסירה עולה כי כתב התביעה אכן נמסר למבקשים. זאת ועוד, טענות המבקשים בדבר מצג שווא וחוסר מידע נדחו, שכן בית המשפט מצא כי הן אינן מבוססות וסותרות בתצהירים של המבקשים עצמם. המבקשים, שהכירו את מצבו של הנתבע מס' 1, חתמו אף הם על הסכם הסדר חוב, בו הכירו בחוב וויתרו על כל תביעה כלפי הבנק. בסופו של דבר, בית המשפט לא ראה טעם להפעיל את שיקול דעתו לבטל את פסק הדין ודחה את הבקשה. המבקשים חויבו לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הבנק.