בש"פ 10290/09

תקציר

בית המשפט אינו מוסמך להאריך את תוקפו של צו מניעה זמני, שמטרתו להבטיח את האפשרות למימוש חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון, נגד נאשם שזוכה עד להגשת ערעור מטעם המדינה. מאופיו הזמני של צו המניעה משתמע כי הוא חדל לחול לאחר מתן פסק הדין. החוקים הרלוונטיים, לרבות פקודת הסמים וחוק המעצרים, אינם תומכים בעמדת המדינה כי לבית המשפט סמכויות כאלה, במיוחד לאחר שהוכרז זיכוי. חזקת החפות המתעוררת בעקבות זיכוי היא גורם משמעותי, המצביע על כך שהנאשם חף מפשע בעיני החוק. כל המשך סנקציות לאחר זיכוי חייב להיקבע על ידי המחוקק וחייב להיות מידתי וראוי. היעדר מסגרת חקיקתית רלוונטית, לצד הפגיעה המהותית בזכות הקניין של הנאשם, מובילים למסקנה כי המדינה אינה רשאית לבקש צו חילוט זמני. זאת ועוד, אל לו לבית המשפט למלא את החלל החקיקתי בעניין זה, שכן תפקידו של המחוקק לקבוע את גבולותיהם של חריגים אלה. החלטה זו עולה בקנה אחד עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המגן על זכויות הקניין של האזרחים. לפיכך, הערעור מתקבל, והאיסור על עסקאות בכספי הנתבעים מוסר, בהתאם להחלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי לבטל את הקפאת הנכסים.